חיבת הפיוט / הרצל ובלפור חקק

חיבת הפיוט- ביאורים לפיוטי התפילה

הספר "חיבת הפיוט" יצא לאור בשלוש מהדורות. המהדורה המורחבת יצאה לאור בשנת 2023 תשפ"ג מטעם תנועת "חיבה" להנחלת מורשת ישראל. מרכז "חיבה" מפיק אירועים סביב הפיוטים וגם קיים השקה לספר זה. יו"ר התנועה אליהו גבאי הוא עורך הספר. הרצל ובלפור חקק הם כותבי הביאורים לכל הפיוטים בקובץ זה. 

בצד הפירושים נמסרה תמצית התוכן של הפיוט, וצוין שם המחבר. 
הפירושים כוללים פירושי מילים וגם הבאת ארמזים לשוניים מתוך המקורות היהודיים: תנ"ך, סידור, משנה, תלמוד, קבלה ועוד.
הפיוטים מציגים את הזמן היהודי: פיוטי השבת, פיוטים לחגים ולמועדים, ובצד כל אלה גם פיוטים סביב מחזור חיי האדם: לידה, בגרות (בר מצווה), נישואין ומוות.

הפיוטים לאורך הדורות הושרו בעברית, וגם התפילות נהֱגו בעברית.  הפיוטים והתפילות היו פרוכֶת המגן הרוחנית, הם שמרו על שׂפתנו הלאומית, שלא תֹאבד. התרבּוּת העברית הייתה המעטֶפת החמה, שעטפה את העם כולו בגלויותיו ועשְׂתה אותו לעם אחד. העם שמר על אחדותו, על המכנה המשותף הלאומי והרוחני בזכוּת המילים. הפיוטים הסוחפים היו גשֶר הזהב, שבאמצעותו הגיע העם אל לב התפילות.

בתוך הפיוטים שולבו גם שירים ישראליים שזכו למעמד קנוני בתרבות העברית: ירושלים של זהב, מעל פסגת הר הצופים, אור וירושלים, שבחי ירושלים, ניגונים ועוד.

היועץ המדעי של ספר זה: פרופ' אפרים חזן, מומחה לשירת הפיוטים. הוא כתב מבוא לספר זה.

הספר כולל: 304 עמודים.

קטעים מן הספר "חיבת הפיוט"

א.

כדי להדגים את השִׂיח בין הדורות בפיוט, נביא את הפיוט "מול אֵלי וגודלו" (עמ' 50) שכתב ניסים בן יצחק הלוי. על פי הפיוט העם נבחר מאז אברהם אבינו, והאל ישיבו לארץ ויכַלה את אויביו. הפירוש חושף את ההתכתבות בין הדורות:

מול אלי וגדלו ירעד גופי- בהשראת הפיוט "שפל רוח" של ר' שלמה אבן גבירול: "אֲקַדֶּמְךָ בְּרֹב פַּחַד וְאֵימָה".  וגם: "אֲשֶׁר אֵין קֵץ לְגָדְלוֹ,. הֲכָמֹנִי יְהַלֶּלְךָ".    יה עוזר לקהלו-  עם ישראל הוא הנבחר, הוא קהלו של האל.  צור- כינוי לאל ("הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ"- דברים ל"ב 4.)     ובצלמו אדם- האדם נברא בצלם האל: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ"- בראשית א'.  עושים רצונו באימה- ברוח התפילה "אל אדון על כל המעשים", ובה נאמר: "שְׂמֵחִים בְּצֵאתָם שָׂשִׂים בְּבוֹאָם עוֹשִׂים בְּאֵימָה רְצוֹן קוֹנֵיהֶם".    מי ידמה לו- בהשראת תפילת 'נשמת כל חי': "מִי יִדְמֶה לָּךְ וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר".    צרי- אויבי.   כלה- קריאה לאל להשמיד אויביו של העם שמררו חייו בגלותו.   בבית מעונו- בית מקדשו.   קריה נאמנה- העיר ירושלים, בהשראת נבואת ישעיהו: "קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ"- ישעיהו א'  23.

ב.

יש פיוטים ששובים את הלב מיד: אתה חש, עד כמה היטיב הכותב להבין לסעֲרת נפשו של המאמין, של המתפּלל. תענוג צרוף חַשנוּ לפָרש פיוטים – ביודענו כמה קדוּשה ואמונה וַהֲבנה של חיי אדם יש מאחורי המילים.

נביא כדוגמה את הפיוט של שלמה אבן גבירול "רְשוּת לנשמַת לראש השנה":

שואֵף כמו עֶבֶד ישְׁאף ליד רבּוֹ
חסדְך פרוֹשׂ עָליו וּקְרע שְׁטַר חוֹבוֹ.
לולֵא אֲמירתְך שוּבוּ ואשוּבה,
היה כרַב חובֵל נכנָע במצָבו.
מנעוּל תשוּבתך תִּפתח לעֶבֶד גם
טֶרֶם להתפַּלל לְךָ יערוֹך ניבוֹ".

יש קֶסם מהפנט בַּמילים האלה: מה פלא, שפיוט כה נשְׂגב נבחר להיכּלל במחזור התפילות לראש השנה? המשורר בחר בדימוי של קריעת שטר החוב, כדי לתאר את האפשרות, שבה יש סיכוי למחול לאדם על דרכו הקודמת, בהמשך שוזר המשורר תמונות יפהפיות: האיש השָׁב בראש השנה מצפה לקברניט שידאג לו. בורא עולם הריהו כרב חובל בלב הסערה, ורק ההבטחה של האל 'שוּבו ואשוּבה' מאפשֶרת למאמיניו שבוּרי הלב להיחלץ מן הסערה ומן הסכנה. התשובה מוצגת כמנעוּל שנפתח, דרך מסוגרת, שנפתחת כדי להאיר את דרכם של המבקשים לשוב. דימוי רב החובל נשאב מספר יונה וכך אותו דו-שיח של יונה הנביא עם רב החובל.

ג.
בפיוט "בן אדם מה לך נרדם" (עמ' 141 ) אנו חושפים את מקורות הפיוט ואת השִׂיח בין הדורות. וכך זה מופיע:
בן אדם מה לך נרדם- בעקבות דברי רב החובל ליונה הנביא: " וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ" (יונה א, 6).  שפוך שיחה- תתפלל, תבקש.   רחץ וטהר- פנייה לאדם להתנקות מחטאיו, לטבול ולהיטהר.   ואל תאחר- ימים נוראים נתפסים כהזדמנות אחרונה לפני גזר הדין של האל.  ימים פונים- הימים שהאל סולח עומדים לחלוף ולפנות ( רמיזה לפיוט "פתח שער...כי פנה יום").  שוכן מעונים – האל שוכן ברקיעים העליונים (בהגדה של פסח מכונה האל: " זָךְ שׁוֹכֵן מְעוֹנָה" בסיומו של הסדר).   אסונים- פורענויות.  שעה – היה קשוב אל סליחת עמך.  נאמנים- העם נאמן לך תמיד.  הצדקה- האל הוא אלוהי צדק, ולכן עליו לסלוח לעמו. כאן הפנייה היא לאל, בעוד הפיוט כולו מופנה לאדם.  בושת הפנים- בימים הנוראים האדם מבקש סליחה וחש בושה בחטאיו.  לא נעלם ממנו נפלאים- האדם אינו רואה הכול והדברים נסתרים ממנו, להבדיל מן האל שרואה הכל גם את הדברים הנסתרים והנפלאים מעיני אחרים.   וכל מאמר אשר ייאמר- התפילות והדברים של הפונים אליו נקראים על ידו.  המרחם- כך הוא האל מרחם, רחמן, דן בחסד.   כרחם על בנים- כאן האל נתפס כאב לעמו, והם בניו.

ד.

מקום של כבוד ניתן בספר "חיבת הפיוט" לַפיוט 'בּת אהוּבת אל קמה', שאנו רגילים לזכור אותו בעיקר בשל הבתים האחרונים שבו, הפותחים במילים: 'חוֹן תחוֹן על בָּניך'.
הנה כמה מן הבתים היפים הממיסים כל לב:

חוֹן תָּחוֹן עַל בָּנֶיךָ. לְךָ שָׁבִים
וּבְפַחַד לְפָנֶיךָ נִצָּבִים
יְרֵאִים עֵת יִקָּרְאוּ לַדִּין
כִּי עַל כֵּן בָּאוּ. נִכְאָבִים

זָכֹר תִּזְכּוֹר רַחֲמִים. יוֹם הַדִּין
הָפֵר כָּעַס וּזְעָמִים. עֵת תָּדִין
לִירֵאֶיךָ וּלְחוֹשְׁבֵי שְׁמֶךְ
הֵמָּה יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין

בתחילת הפיוט, גיבורת הבתים הראשונים היא כנֶסֶת ישראל – ובדברינו אנו מתארים אותה "מתוארת כשֶמֶש זורחת שאודְמָה מתלבֵּן, נעשה לבן, מתלהט בחזקה (שני המשמעים מתמזגים זה בזה". אנו מפנים את תשומת לב הקוראים למשמעות הכפולה של המילה 'תתלַבֵּן' – שכן מצד אחד מדובר בפועל שיש בו חשיפת הלהט העז, וכולנו מכירים את הביטוי ' ברזל מלֻבָּן' – ומצד שני ההֶקשר הוא גם  של הזדכְּכות: יש כאן משמע נוסף של הפועל – להיות לָבן.

בבתים האחרונים אנו מביאים בפני הקוראים את המשמע של השורה שמסתיימת במלים 'יושבי על מִדִּין':

הֵמָּה יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין

בפירושנו אנו מציינים את הפנייה לָאל למחוק את כעסו, לחון את בנָיו, - וכאן מובא הביאור לביטוי 'על מדִּין': "על פי הכתוב בשופטים פרק ה, פסוק י' – כאן בשירנו הכוונה לבני ישראל הבאים להישפט.

קָסַם לנו הביטוי בשיר:
"וּזְכֹר לִי זְכוּת אִיש תָּם"- כמו בכל משפט, כל נאשם מביא עדֵי אופי לומר עליו משהו טוב. כאן בַּפיוט מבקש הפייטן בשם השבים אל האל ומבקשים לזכור להם זכות איש תם – ובפירוש שלנו אנו כותבים: "איש תם – יעקב 'איש תם יושב אוהלים' –  זכותו של יעקב אבינו. ובהמשך בא הפירוש למילים 'על לבֶּךָ כַּחותם שִׂימֵני'. בפירוש אנו מביאים את הפסוק משיר השירים 'שימני כחותם על ליבךָ' – שיר השירים פרק ח' פסוק ו'. הפיוטים מהדהדים את פסוקי הדורות, מתוך התנ"ך וגם מתוך המדרשים. הפיוטים הם תיבת התהוּדה של התרבּות היהודית לדורותיה. כך נשמר הזיכרון התרבותי באמצעות המילים.

ה.

הפיוט "יערת דבש" (עמ' 40) של גדול הפייטנים בכל הדורות, המקובל ר' ישראל נג'ארה. הפירוש בא לחשוף את סודותיו של הפיוט ושל קסמו:

יערת דבש– האל פונה אל עמו שהוא רואה בו יערת דבש (האל והעם נמשלים לדוד ורעיה והדוד מהלל מתיקות רעייתו כמו חלת דבש- שמ"א י"ד 27). כלבנה– הלובן מבטא טוהר בניגוד לצבע האדום שמבטא את החטא ( ישעיהו ו' 10).  ערבו לי – השירים והתפילות נעימים לאוזנו של  האל בדומה לכתוב בשיר השירים "כי קולך ערב" (ב' 14).  אמיר לך זמנך–  האל מבטיח להחליף את זמנו של העם מזמן גלות לזמן גאולה. אחרי בלותך עדנה– האל מבטיח שלאחר תקופת הבלייה של הגלות תבוא העדנה של השיבה לארץ המולדת ( על פי בראשית י"ח 12). שושנה– כינוי לעם ישראל, על פי המשל של שיר השירים "כשושנה בין החוחים כן רעייתי" (ב' 2). שבעת נוד במדינות- העם שהה בתפוצות הגולה וחווה נדודים.  ובמדבר מלון אורחים– הגלות היא מלון אורחים, כי המולדת היא רק ארץ ישראל (הניסוח על פי ירמיהו ט, 1). חוץ למנוחות שאננות ומשכנות מבטחים – הגלות היא מחוץ לישראל שהיא מקום השלום והמבטחים (על פי ישעיהו ל"ב 18 ). בדורנו נקבע שמה של שכונת "משכנות שאננים" בירושלים (1860)  בעקבות פסוק זה.  הרווך לענות – האויבים בגלות השקו את העם לענה מרה. מכל עבר– העם סבל בגלות בכל מקום שבו שהה. ראה ראיתי דמעתך - האל ראה את סבלו של העם ודמעותיו בגלותו. אעל מזור אל מכתך– האל ירפא למכתו של העם ויביא מזור לפצעיו וכאביו.  יש תקוה לאחריתך– בבוא עידן הגאולה תהיה תקווה לעם והבנים ישובו לארצם, על פי הפסוק "יש תקווה לאחריתך... ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א 16. שומרים רעתך יהיו משל ושנינה–האויבים שהציקו לעם בגלותו יהיו ללעג. אל סף נכסף אל לבבך– הלב של העם נכסף אל סף בית המקדש. בנוי לתלפיות–  בית המקדש הדור ויפה, בזיקה לשיר השירים "צווארך בנוי לתלפיות" ( ד' 4).  שם אקבצך– האל יקבץ וישיב את כל הגלויות לבית המקדש. ממעונות אריות–  האל ישיב את העם מתוך מעון אריות, הגלות המאיימת כמו חיית טרף. כמו שנים קדמוניות– בזיקה למלאכי ג 4). לנצח לא אעזבך– הפעם השיבה של העם לארצו היא נצחית, והאל לא ינטוש יותר. יונה לחרב יונה–  העם הוא יונה הנתונה לחרב לוחצת.  על פי ירמיהו מ"ו 16.

פעילות בנושא חגים: סדר ט"ו בשבט

סדר ט"ו בשבט באוהל שם, תל אביב (תיאטרון אורנה פורת):