מאת: אילנה חקק (בת 14)
מתוך: "דבר לילדים", תש"ל 1970
לא , אינני מתכוונת לחוזה המדינה , גם לא לבעל ההצהרה המפורסמת.
אני מתכוונת ממש ממש לאחים שלי, הרצל ובלפור, שנולדו סמוך להולדת המדינה. עיקר הבלבול הוא בהיותם תאומים זהים. לפעמים, במקום להסתרק מול הראי, עומד בטעות הרצל מול בלפור...
אתם אינכם זוכרים אולי, אבל לפני חמש שנים זכו השניים בכתר האליפות בחידון התנ"ך העולמי לנוער. בימים אלה יוצא לאור ספר שיריהם המשותף "במזל תאומים". הייתי צריכה לחכות עד שעת לילה מאוחרת, כדי לתפוס אותם לראיון ל"דבר לילדים", כי רוב שעות היום הם לומדים באוניברסיטה.
"אז מה, אחותנו הקטנה רוצה לראיין אותנו"? שואל הרצל מבודח; ובלפור מוסיף: "ימים טובים הגיעו"...
"דרך אגב", אומר הרצל, "בימים אלה מלאו לנו עשרים ושניים אביבים חמודים. מה בקשר לשתיה חמה לכבוד המאורע"?
בלפור ניגש לרשמקול להכין אותו, ואני ניגשת לשאלה הראשונה: "איך אתם מתארים את דרך כתיבתכם"?
בלפור מוציא את העט מבין שיניו ואומר: "לגבי כתיבת שיר, אין דרך קבועה ואחידה לכל שיר ושיר. יש שיר שנכתב בהתפרצות אחת ואינו זקוק לליטוש, ויש שירים העוברים תיקונים רבים, עד קביעת הצורה הסופית. לידיעתך, כתיבת שיר אינה רק כישרון, כי אם גם מלאכה קשה".
הרצל אומר: "קודם כל אני רואה שהקפה אינו מוכן, וזה מדאיג מאוד.
אשר לשאלה שלך: זוהי שאלה טובה , אבל בכתיבת שיר קשה לדבר על דרך.
אני פשוט מרגיש צורך לכתוב שיר – ואני כותב".
בלפור נכנס לדבריו: "נדמה לי שהמים רותחים" ; והרצל מוסיף: "אילנה , אני מקווה שהרמז ברור"?
אני מוזגת לאחיי את המשקה בכוסות במטבח, ונזכרת בכמה פרטים מעניינים שישעשעו אתכם. הרצל ובלפור כל כך דומים זה לזה, שקורה שהרצל אוכל פעמיים ארוחת צהריים ובלפור נשאר רעב. גם אני לפעמים מתבלבלת.
פעם ביקש ממני בלפור שאעיר אותו למחרת בשעה שש כי הוא צריך להגיע לבסיס הצבאי, ואני הערתי בטעות דווקא את הרצל: אבל תאמינו או לא, הוא לא אמר אז את המלים "אם תרצו אין זו אגדה"...
אני מגישה את הקפה ומוסיפה לשאול:
-האם קרובים הדברים שאתם כותבים לחייכם הפרטיים?
בלפור שם שלוש כפיות סוכר (הוא אוהב דברים מתוקים) ואומר:
"כל דבר שאני רואה, או שומע משפיע עלי, וברור שהחוויות משפיעות על כתיבתי. זה כולל אפילו את העזרה שלי בשיעורי החשבון שלך. כל מה שאני רואה או חי אותו, נספג בתוכי".
צלצול טלפון מפריע לשיחה. בלפור רץ לטלפון ואומר: "השיחה כנראה מרבקתי" (כך הוא קורא לחברתו רבקה). מיד הוא נכנס לוויכוח טלפון עקשני וטוען שאיננו הרצל אלא בלפור. מסתבר שעל הקו מחכה חברתו של הרצל, ורדינה, שעדיין אינה מזהה את הקולות שלהם. הרצל ניגש לשוחח עם וורדל שלו (על משקל הנזל וגרטל יצר הרצל את המשקל הרצל וורדל).
בינתיים אני נזכרת כי שכחתי לגלות לכם כיצד אפשר להבדיל למרות הכל בין הרצל ובלפור. ובכן - אל"ף: לבלפור יש נקודת חן על לחיו השמאלית; בי"ת - בלפור עונד את שעונו על יד ימין (הוא אוהב להיות מקורי); גימ"ל – הרצל מחייך יותר.
אשתקד הצטרפו השניים לטיול השנתי שלנו כמלווים עם נשק.
ילדי הכיתה לא יכלו כלל להבדיל ביניהם, מה גם ששניהם היו לבושים מדי צבא זהים. כל הדרך שרנו לנו שירים ובלפור הלהיב את כולם בקולו הצלול, בחקותו את אבי טולדנו בשיר "זוהי יפו". אינני צריכה להגיד שחברותי מקנאות בי שהרצל ובלפור אחיי ומנצלות כל רגע שהם בבית לראותם. העובדה שהם היו אלופי תנ"ך מחייבת אותי להיות הראשונה בכיתה בתנ"ך, והעובדה שהם כותבים שירים וסיפורים מדרבנת אותי ללכת בעקבותיהם (אולי גם אני אוציא פעם ספר שירים או סיפורים)? בהיותם בני ארבע עשרה שודר ב"קול ישראל" סיפור מתח שלהם בשם "קבוצת נשר לוכדת מרגלים", שפורסם ב"דבר לילדים". מכאן תוכלו להבין שהרצל ובלפור פרסמו בילדותם מיצירותיהם ב"דבר לילדים"....
הרצל ובלפור נולדו בעיראק בשנת תש"ח. לאחר שנתיים עלתה המשפחה לארץ. תחילה גרנו במעברה בין לוד לתל אביב. מה שנחרת בזכרונו של בלפור מן הימים ההם זו הריצה אחרי מיכליות המים והמזון בצהריים. הרצל גם זוכר את הנחשים שהסתובבו שם בלילות.
בירושלים הם למדו תחילה בבית הספר "אליאנס", וסיימו את בית הספר "בית הכרם". הם ערכו את עיתון בית הספר "משאת" ואת עתון הכיתה "עתוננו". "עיתוננו" היה עיתון קיר, בו פירסמו בלפור והרצל רשימות מהווי הכיתה וגם סיפורי מתח בהמשכים. אין פלא שהמורים הפסיקו להעמיד תלמידים בפינה;
זה היה ממש תענוג לעמוד שם...
אחרי התיכון התגייסו בלפור והרצל לצבא. עתה הם לומדים באוניברסיטה העברית בירושלים ספרות ומקרא. רינה , אחותי הבכירה, לומדת גם היא בתיכון שליד האוניברסיטה וגם אני אלמד שם בשנה הבאה ; כמו שאומרים: השלשלת לא ניתקה. יש עוד הרבה מה לספר על בלפור והרצל , אבל אינני מתכוונת הפעם לכתוב ספר שלם. אולי פעם יתחשק לי...
("דבר לילדים", תש"ל 1970)