מאת: עמנואל בן סבו
מתוך: "ידיעון עפולה והעמקים", 28.4.1995
האחים מספרים על יוזמות ההתנדבות שלהם בכפרי ילדים וערי פיתוח, מדגישים שיש להם זהויות נפרדות.
הרצל ובלפור חקק הקימו מסגרת של סופרים מתנדבים , והם מקיימים פעילות בערי פיתוח.
כן, הם היו גם בעפולה... לאזרח המצוי נדמה שהספרות נמצאת במגדל השן. הסופרים מצטיירים כאנשים המרחפים מעל המציאות ואינם מעורבים בסביבתם. המשוררים התאומים הרצל ובלפור חקק שוברים את "החוקיות" הזאת. זה שמונה שנים שהם מקיימים מסגרת של סופרים – מתנדבים המופיעים ברחבי הארץ בערי פיתוח ובכפרי ילדים. מסגרת זו היא על – מפלגתית. "הקמנו את המסגרת כדי ליצור גשר בין ימין לשמאל, דתייים וחילוניים", אומר בלפור חקק. "הקונסנזוסהציוני הוא רחב . אין חולק על כך שיש לעזור לחלשים בחברה, ושזהו מעשה ציוני."
בניסן תשמ"ח (1988) הם יזמו את כנס היסוד שלהם, והזמינו סופרים מימין ומשמאל לדיאלוג. הם הזמינו את פרופסור ישעיהו ליבוביץ להיות בין הפותחים.
בכך קוממו חלק מידידיהם ממחנה הימין. לדבריהם, החליטו לפתוח בהידברות עם היריב הפוליטי הקשה ביותר מבחינתם. הם הקימו את המסגרת של הסופרים הציוניים כדי לגשר בין המחנות השונים בארץ, בין שמאל וימין , דתיים וחילוניים. הם מאמינים שאנשי רוח צריכים לתת את הטון , ובעקבותיהם יבואו גם הפוליטיקאים.
לכנס נוסף שעשו הזמינו כדוברים את משה שמיר, פרופ' אליעזר שבייד ואלי עמיר. אך הם לא רק מארגנים כנסים. "לא הקמנו מסגרת זו, כדי לעשות בירבורים ודבֶּרת" ,אומר הרצל. הם מתמקדים בעיקר בעשייה, ביציאה של סופרים ומשוררים מרחבי הארץ למעשי התנדבות במקומות שונים.
ביוני 1988 יצאו לשלושה ימי בציר בבקעת הירדן, עם קבוצת סופרים. התמונות המזעזעות על מסך הטלוויזיה של חממות שרופות וכרמים שרופים של מתיישבי הבקעה הוציאו את בלפור משלוותו. הוא התקשר אז לישראל נדיבי, ראש המועצה האזורית בקעת הירדן והבטיח להגיע למקום עם קבוצת סופרים. "כואב לי", אומר בלפור "שתקשורת סלקטיבית אינה מסקרת יוזמות שתורמות למוראל כאן. יומיים לפני שהגענו לבקעה, יצאו עשרה צעירים מתנועת "יש גבול", לנטוע זיתים בכפר ביתא. כל התקשורת סיקרה בהרחבה את מעשיהם. אנחנו בצרנו ענבים החל משעות הבוקר המוקדמות וגם עבדנו עד ערב בבתי האריזה של היישובים. הופיעו על כך ארבע שורות ב"על המשמר".
מספר חודשים אחר כך, בנובמבר 1988 יזמו התאומים מפגש של סופרים ישראלים ודרוזים בכפר דאלית אל כרמל. במרס 1994 יזמו ביקור נוסף של סופרים בדאלית אל כרמל. "דווקא בתקופה שיש רוחות רעות בשוליים של הקהילה הדרוזית, יש לחזק את הדרוזים – הציוניים המאמינים בקשר – גורל עם הציונות", אומר הרצל חקק. מאז קיימו השניים ימי התנדבות רבים של סופרים בעיירות פיתוח שונות (מגדל העמק, קרית שמונה, קרית מלאכי... ) וכן גם בכפרי ילדים בכרמיאל, נס ציונה, וכמובן בעפולה (מדובר בכפרים לילדים ממשפחות הרוסות) . אשר בן שימול, מנהל כפר הילדים בעפולה סיפר לנו על הרושם העז שעשה הביקור של קבוצת הסופרים בכפר הילדים בעפולה. מדי שנה הם מארגנים משלחת סופרים להשתתף בעצרת תל – חי , בשיתוף עם מחלקת החינוך בקרית שמונה. השניים ארגנו גם מפגש של סופרים ישראלים ועולים, ובאותו ערב נשמעו יצירות ספרותיות בשפות שונות, כדי לבטא את האחדות של היוצרים היהודיים בשפות השונות.
עוד יוזמה מעניינת הייתה לפני שלוש שנים, כשהיו דקירות סכינים בירושלים. השניים קראו לסופרים לבוא לסיור ברובע היהודי להזדהות עם הרובע היהודי ועם ירושלים. "היינו משוכנעים שלא יגיע איש, כיוון שבאותו בוקר נדקר שוטר בירושלים, אך הגיעו 17 סופרים". בלפור חקק הדריך את הסופרים בסיור, ובקטע מסויים של הסיור העלה אותם לסיור גגות על בתי הרובע המוסלמי, ורק בהיותם על הגגות, הודיע להם שהם עתה על גגות הרובע המוסלמי. סיור ההזדהות הסתיים בקריאת יצירות בבית הסופר על שם הזז ברובע היהודי.
קיימתי שיחה עם השניים , והנה פנינים מן השיחה:
שאלה: הרצל ובלפור חקק הם שניים שהם אחד או שני אנשים נפרדים?
בלפור:לתאומים יש בעיה, כי הדמיון החיצוני שלהם יוצר את הרושם שהם גימיק בלבד. מי שמכיר אותנו מקרוב יודע שאנו אנשים בעלי זהויות נפרדות.
לכל אחד מאיתנו יש העולם שלו. כל אחד גם נשוי לאשה אחרת, ויש הרי תאוריה שטוענת שכל אדם נעשה עם הזמן דומה לאשתו...
נוח לנו לשתף פעולה, כי אנו עובדים בראש אחד. הרי מבחינה ביולוגית, תאומים זהים זה אותו אדם בשני עותקים. לא הגיוני שנעבוד בתיאום?"
הרצל מוסיף: "תראה, יש יוזמות שבלפור הוא המוביל, ויש ההיפך. למשל בהקמת "קבוצת הסופרים המתנדבים" בלפור היה המוביל, לעומת זה במחזה שאנו כותבים עכשיו, אני יזמתי את העניין".
שאלה: העובדה שפרסמתם קובצי שירה נפרדים, האם היא מעידה על רצון ליצור מעכשיו בנפרד ולא יחד?
הרצל עונה: "מעולם לא כתבנו שירה יחד. נכון, אתה צודק, שכתבנו מאמרים יחד, ראיונות יחד, מכתבים למערכת, סיפורי ילדים, ואפילו פעם באוניברסיטה באישור המרצה, עבודה סמינריונית – יחד! אבל לא שירה".
בלפור: "שים לב, שהשירים שלנו עם כל הדמיון (ויש מי שטוען שאנו זרם נפרד בשירה העברית), יש בהם הרבה שוני. לכל אחד מאיתנו יש הייחוד הסגנוני שלו".
אני עובר לשאול בנושא יוזמתם לגשר בין סופרים ממחנות שונים. אני שואל האם זה באמת אפשרי. בלפור אומר , שהפעולות שנעשו בשנים האחרונות הוכיחו שזה אפשרי. כל היוזמות של הסופרים הציוניים חיברו יחד סופרים ממחנות שונים.
בהתנדבויות בערי פיתוח היו בכל ארוע למעלה מחמישים סופרים. אני חייב לציין כאן כמובן את העזרה הלוגיסטית של המועצה הציונית. מאז שהקמנו את מסגרת הסופרים, קיבלנו את התמיכה של המועצה הציונית. המגמה שלנו היא ללכת על המאחד, על הקונסנזוס. מישהו מטיל ספק בחשיבות העלייה , המצוקות החברתיות, ההתיישבות? היום המצב בעם הוא על סף שסע. עלינו קודם כל לעשות שלום עם עצמנו, אומר בלפור, כדי שנוכל באמת לעשות שלום עם אויבינו. הרצל מוסיף, שזה אולי נשמע נאיבי, אבל זה אפשרי. לדבריו, על המחנות הפוליטיים להגיע להידברות ולהבנה ולהגיע להסכמה גם בתחום המדיני. אם לא נשוט יחד – נטבע יחד, הוא מדגיש. אני שואל מה התוכניות שלהם לעתיד.
מתברר שפרסמו לאחרונה לקסיקון ללשון "טעות חזור", וכן ביאור לפיוטים מן התפילה :"חיבת הפיוט", קובץ שקיבל הסכמה של הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו. "בכוונתנו להעמיק את המעורבות של הסופרים בחיי המדינה, להמשיך לצאת לימי התנדבות בערי פיתוח. עכשיו אני בודק אפשרות לצאת עם סופרים לימי התנדבות בבתי כלא", אומר בלפור חקק, "ובקרוב נגיע שוב לעפולה ליום התנדבות בבית הילדים אומן. הדברים כבר סוכמו עם מנהל בית הילדים, ברוך וזאן".
בעבר היו השניים ידועים ככותבים קבועים במדור המכתבים למערכת.
היום ניתן למצוא שם את ילדיהם של השניים, לירום (בנו של הרצל) ואנידור (בנו של בלפור). אגב, לירום ואנידור מופיעים בקביעות בתוכנית הטלוויזיה לנוער "זאפ". הם מראיינים ח"כים כל שבוע, ויש להם כבר "גרופיס" המחכים לשאלות "המכסחות" שלהם.
ביוזמות ההתנדבות השונות השתתפו כבר עשרות סופרים מרחבי הארץ, ביניהם:
ארז ביטון, יצחק אורפז, אורנה רב – הון, רמי דיצני, רחל עוזיאל – פרחי, יואב חייק, אורציון ברתנא, שפרה ויינשטוק אשכול, אדלינה קליין, חנה בדולח, דודו אייל, רינה לווינזון, שירה טברסקי, ניר שוחט, יחזקאל מוריאל, נהוראי שטרית, טניה הדר, רעיה בלטמן, שמחה סיאני, עזרא מורד, יפה צינס ואחרים..
נו, אני מנסה להתגרות, ויש סיכוי שתחזרו למדורי המכתבים למערכת, או ששיגרתם לשם את חיל הישע של ילדי חקק? השניים צוחקים. והרצל אומר: "נחזור למדור הזה, רק במקרים מיוחדים מאוד. בינתיים, הילדים שלנו משמשים שגרירים טובים שם. החינוך שלנו למעורבות ולאכפתיות נתן פירות".
מה שנותר לעשות, לחכות לביקור של קבוצת הסופרים בעפולה, לקרוא שוב ושוב את ספרי השירים של החקקים, ואולי לחכות לקמבק שלהם למדורי המכתבים למערכת...
מי הם הרצל ובלפור חקק?
הרצל ובלפור חקק הם שמות שתמיד מופיעים יחד. צמד בכותרות. הכל הם עושים ביחד. מוציאים ביחד את פרסומיהם הספרותיים וגם יוזמים יוזמות התנדבות של סופרים בערי פיתוח וכפרי ילדים.
כששוחחתי איתם, נוכחתי לראות שהם משווקים עצמם כאגדה ציונית. קודם כל, השמות: הרצל ובלפור. והם נולדו, כמובן , ב- 1948 סמוך להכרזת המדינה. איך לא? "תעודת הלידה שלנו היא גם תעודת הזהות שלנו", אומר הרצל (ואולי בלפור, לך תדע). האבא היה פעיל ציוני בעיראק, ולאחר שנעצר ושוחרר בערבות (כלומר בקשיש), ברחה המשפחה דרך פרס לישראל. החקקים התאומים היו אז בני שנתיים, והם זוכרים את הסיפור הידוע על דידיטי מעברות ואוהלים. "ילדות קשה", אומר בחיוך בלפור. אין מה להגיד, סיפור צבעוני. הם תאומים תקשורתיים מאוד. הופיעו כבר "בערב חדש" , "פופוליטיקה", בתכנית "בשידור חי" של דן שילון, בתכנית "בירה ומצב רוח" של יעקב אגמון, בשידורי רדיו. ואיפה לא? הם מפרסמים שירה במוספי ספרות, הם כותבים סיפורים ושירים בעיתוני ילדים, חיברו שאלות במשך חמש שנים לחידון ספרותי ושירים במוספים ספרותיים. הם לא זקוקים ליח"צנים.
לשניהם יש חוש מפותח לפרסום ותקשורת. כבר בגיל 17 נבחרו לאלופי התנ"ך העולמיים לנוער היהודי, והם לא שוכחים להזכיר זאת. שתדע עם מי יש לך עסק. הם מזכירים למי שאינו זוכר , שהשופטים בחידון אז היו דוד בן גוריון ואבא אבן, ואת הפרס העניק ראש הממשלה דאז לוי אשכול. באלבום הצילומים שלהם הם מצולמים בחברת אישי ציבור רבים: דוד בן גוריון, מנחם בגין, יצחק נבון, גאולה כהן, יצחק שמיר, ביבי נתניהו, משה ניסים , עמוס עוז.. והרשימה עוד ארוכה. כשהם נשאלים לשם מה כל הצילומים האלה, הם לא מבינים בדיוק מה השאלה. הם פשוט אוהבים לשוחח עם אישי ציבור ולהיות מעורבים.
הם פעילים וחברים בהנהלה של אגודות רבות ; הנהלת המועצה הציונית, הנהלת ועד עדת הספרדים, הנהלת המרכז למורשת יהודי בבל, מועצת המפעל להכשרת ילדי ישראל, ועוד ועוד. עד כה פרסמו ספרים בתחומים מגוונים. שירה הם כותבים בנפרד ("צריך זהות אישית " אומר בלפור): חמישה קובצי שירה כל אחד. וביחד הם כתבו שלושה ספרי ילדים (כרמלה נדמה לה, שכונת בלאגנה, תאומים זה סיפור מצחיק לפעימים), מחקר ספרותי – "פרקי ברדיצ'בסקי ולקסיקון ללשון "טעות, חזור".
שניהם פעילים באגודת הסופרים העברים : בלפור חקק הוא חבר הוועד וגם יו"ר סניף ירושלים של אגודת הסופרים. הרצל חקק הוא חבר ועדת הביקורת (ובעבר יו"ר ועדת הביקורת).
לפני שנתיים יצא בלפור חקק בשליחות משרד החוץ ואגודת הסופרים לקונגרס – שירה ביוגוסלביה. הוא ניצל את הזמן הפנוי להיפגש עם ראשי הקהילה היהודית שם.
למי שנפגש עם החקקים נדמה שהם המצאה של אמן יחסי ציבור: דומים מאוד, תיאום מופלא של התנועות, חיתוך דיבור דומה, והם כמובן תוססים מאוד. הם מאמינים שיש חוקיות גורלית בין ארועים הקורים לתאומים. למשל, שניהם הכירו את נשותיהם בתאריך 4 באפריל בשנים שונות. שניהם נשואים לנשים ממוצא רוסי – פולני שגרו בצפון הארץ, ובאו ממשפחה שיש בה 4 בנות ובן. בלפור התחתן ביום הצהרת בלפור, והרצל התחתן ביום ז'בוטינסקי (איך לא?) . שניהם העניקו לנשותיהם שמות חדשים ביום הנישואין, ובכך החיו מנהג קדום שרווח ביהדות עיראק טרם עלייתה ארצה. אשתו של בלפור נקראת מאז הנישואין רבקה – תפארת (ובעצם כולם קוראים לה "תפארת", על שם אחת הספירות במבנה האלוהות לפי ספר הזוהר). ואגב, רבקה – תפארת יש לה שורשים באיזור שלנו. במקור היא מקיבוץ גבע בעמק יזרעאל. הרצל קורא לאשתו דיצה – פלאית מאז נישואיהם. את ההסברים לשמות ילדיהם לא ניתן להבין. כל שם הוא סיפור מיוחד בפני עצמו. שמות בניו של בלפור הם: יהלאור – יאיר, נריעד – ינון, אנידור – אבות. שמות בניו של הרצל שאובים מן הקבלה: ליהוד – נצח, לינור – עוז, לירום – כתר. להרצל גם בת אחת שנולדה לאחרונה : להבת – זוהר. כדי להסביר את שמות הילדים צריך מאמר נפרד...
(ידיעון עפולה והעמקים 28.4.95)