כתנות הפסים עליהם תמיד / ראובן שבת

כתנות הפסים עליהם תמיד

ראובן שבת

יצירתם הספרותית של הרצל ובלפור חקק נטועה עמוק בספרות העברית. יש להם קול ייחודי משלהם:

וְהִיא בָּאָה אֵלַי מִן הֶחָצֵר
הַפְּנִימִית, יוֹנָה הוֹמָה
מְבַקֶּשֶׁת אֶת מְקוֹמָהּ.
בֵּין זְמַן הָרַעַשׁ לִזְמַן הָרַעַשׁ
הִיא בָּאָה שְׁקֵטָה וְרַכָּה
קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה.//
וְאוֹמֵר אֲנִי לָהּ בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט
עוֹדֶנִּי אֲחוּז חֲלוֹם:
בּוֹאִי אֵלַי תָּמִיד, שִׁירָתִי
אֵין שִׁירָה שֶׁאֵין לָהּ מָקוֹם.
(בלפור חקק/ "זריחה בין הזמנים", עמ' 6, 2003)

לפנינו סקירה מקיפה, מאורגנת לפי נושאים, על יצירתם ודמותם הציבורית-ספרותית של המשוררים התאומים, הרצל חקק ובלפור חקק. קולות בולטים וייחודיים בשירה העברית: שני יוצרים ששואבים רבות מן המורשת היהודית על גווניה ובעיקר ממורשת יהדות בבל.

מִי יָגֵן עַל הַשָּׂפָה וְהַשְּׁתִיקָה.
תִּשְׁאַל הַנֶּפֶשׁ לִמְקוֹרוֹת
הַמַּיִם וְהַצְּעָקָה. מַה מְקוֹר
הַמִּלָּה. מַה נִשְׁנַק. וְהִנֵּה
קֶרֶשׁ מִסִּירָה נִסְדָּק. פִּי
הַסִּפּוּן חָשׁ צָמָא. עַל בְּלִימָה.
"אֲנִי נַפְשִׁי כָּתְבִית יַהֲבִית".
מִתּוֹךְ לְשׁוֹן גְּוִילִים נִצְחִית
קַמְתִּי וְנִרְטַבְתִּי.
אֲנִי אֶת נַפְשִׁי כָּתַבְתִּי.
(מתוך: הרצל חקק/ כתיבת שפה, כתיבת נפש)

רקע על התאומים המשוררים

בלפור והרצל חקק הם תאומים. משוררים ישראלים שיצרו ספרי שירה וטקסטים העוסקים בזיכרון משפחתי, זהות תרבותית ובקשר בין עבר והווה. השניים חוו פלישה לסיפור היוחסין המשפחתי שלהם בעקבות גילוי פרעות המשפחה (פרעות תש״א בבגדאד- 1941) והחלו מסע שירה שחוקר את הזיכרון, הזהות והגלות בתוך המסורת היהודית והישראלית. הכתיבה שלהם מבקשת להציל חיים מן הזיכרון, מן העבר:

בְּצִבְעֵי מַיִם וְשָׁמַיִם. נִשָּׂאִים
דּוֹרוֹת מְשׁוּחִים.
דּוֹבְבִים. לְבָדָד.
זוֹרְמִים מִקְּרָקוֹב.
מְנַגְּבִים דִּמְעוֹת נִרְצָחִים
בַּמִּזְרָח. בְּבַגְדָּד.
הַשִּׁירָה מְפַכָּה.
אֶבְרַת הַצִּפּוֹר רַכָּה.//
כְּאֵב נִצְרַב בִּזְרוֹעִי. אוֹת וְעוֹד
אוֹת. זֶה לֹא לִמְחִיקָה.//
שַׁבְתִּי מִן הַמֵּתִים. נִרְטַבְתִּי
וְעִמִּי אוֹת
חַיִּים.
(הרצל חקק/ מתוך: המסע הופך לאות)

אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן/ בלפור חקק

בשירו של בלפור קושר המשורר בין החורבן שפקד את המשפחה לבין האובדן שנתקדש במסורת:

מֵתוּ שְׁנֵי בָּנָיו שֶׁל סַבָּא יִצְחָק
בְּכוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף
בְּיוֹם חַג
כִּי יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה
לַחֲסִידָיו.//
בְּנֵי אַהֲרֹן נָפְלוּ וְהֵם עֵדָיו
בְּלַבַּת אֵשׁ בַּמַּחְנָק
וְלֹא עָצַר מוֹתָם אֶת מוֹת
שְׁנֵי בָּנָיו שֶׁל סַבָּא יִצְחָק
בלפור חקק/ מתוך: אחר מות שני בני אהרן, "סולם הכלים השבורים"- 2023

1. הרקע הביוגרפי-משפחתי והמיתוס המכונן

הרצל ובלפור חקק נולדו בבגדד להורים יוצאי בגדד, שבע שנים לאחר פרעות ה־פרהוד (1941). לידתם סמוך לעצמאות תש"ח (1948) נתפסה אצלם – וגם במסורת המשפחתית – כלידה מיתית: לידה שהיא צידוק הדין, תשובה של חיים לאחר חורבן. התיעוד השירי מביא לנו את סיפור המשפחה הכולל רצח אחיה של האם סעידה בפרהוד, ובריחה מבגדד דרך טהרן לאחר ליל הסדר תש"י- 1950. בהיותם בני שנתיים שהו האחים בבית קברות יהודי בטהרן – "בֵּהֵשתייה"- פרט שטען את תודעתם בדימויי מוות-תחייה. כל אלה יצרו מיתוס משפחתי של “עלייה מן הקברים”, המתחבר לחזון העצמות היבשות בהקשר לאומי.

2. השפעת הפרהוד והטראומה הבין-דורית

הפרהוד אינו רק זיכרון היסטורי, אלא טראומה מועברת המעצבת את השירה: תחושת שבר באמון בגולה וחיבור בין אנטישמיות העבר לעוינות היום. שירתם הופכת את הפרהוד לארכיטיפ של רדיפה יהודית ונקודת מוצא לתודעה ציונית-קיומית.

3. העלייה מבגדד דרך טהרן – ספרות של מעבר

סיפור העלייה דרך טהרן חוזר כמסע חניכה רוחני מֵעם מושפל לעם שבּונה ריבונות. השהות בבית הקברות בטהרן מעצימה את הדימוי של לידה מתוך מוות. משם עלתה המשפחה למעברת בֵּית לִיד, תחנה בזהות של משוררים שחשו "ילדי גאולה", ומשם לירושלים.

4. סימני ההיכר של יצירת בלפור חקק

בלפור נוטה לשפה חזיונית-נבואית, פואטיקה של קול ציבורי כמעט כוהני. שירתו עוסקת בזהות יהודית-ציונית והיסטוריה מקראית באינטונציה גאולית, ורואה בשירה שליחות של תיקון וזיכרון.

5. סימני ההיכר של יצירת הרצל חקק

הרצל מאופיין בארספואטיקה המחברת משפחה ולאומיות בגוון אישי ולירי. שפתו רכה יותר אך טעונה רגשית, בדיאלוג מתמיד בין אֵבל לאמונה. הרצל מדגיש את הפרט בתוך ההיסטוריה בעוד בלפור מדגיש את ההיסטוריה כקול קולקטיבי.

6. הקווים המשותפים לשירת התאומים

שירת האחים ניצבת על במת 'הצופה לבית ישראל'. פרופ' נורית גוברין הגדירה זאת "שירה מלווה היסטוריה". פרופ' זיוה שמיר עמדה על הבידול "כל תאום וכינורו", ופרופ' הלל וייס מיקם אותם ברצף השירה הנבואית הגואלת את האפוס הלאומי.

"תְּאוֹמִים נוֹלְדוּ בִּגְזֵרַת אוּרִים וְתֻמִּים.
נִגְזַר עֲלֵיהֶם מִלֵּדָתָם לִהְיוֹת מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה,
מְשׁוֹרְרִים בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים וְהַצֹּפֶן הַתָּם"
(מתוך: בלפור חקק, אוּרים ותוּמים ותאומים, 2023)

7. השקפתם היהודית-ציונית

הם מבטאים אמונה בקשר בלתי-ניתק בין עם, ארץ, תורה ולשון. הציונות עבורם היא שיבה למרכז רוחני והמדינה היא ברית גורל וייעוד. הם מייצגים ציונות שורשית המבקרת פוסט-ציונות וניתוק ממקורות.

8. ירושלים ביצירתם

ירושלים היא גיבורה נצחית בשירתם. בספרם "ירושלים אשר אהבנו" (2022) הם מאירים את העיר כסמל מטאפיזי ומרחב של כאב וגאולה, שילוב של זיכרון אישי וחזון נבואי.

9. פרעות ה'פרהוד' וטבח שמחת תורה

קיים חוט שני מקשר בין הפרהוד לטבח ה-7 באוקטובר 2023. בשניהם חוו האחים שבירה של אשליית הביטחון. מות הדודים בפרהוד והירצחם של המחותנים של הרצל בבארי מחזקים את התודעה שאין ליהודים עתיד ללא ריבונות.

עוֹמְדִים כָּל הַהֲרוּגִים יָקוּמוּ כִּפסָלִים...
וְהֵם שְׁתוּלִים עַל פַּלְגֵי עוֹפֶרֶת.
אֵיךְ אֶשְׁתֹּל אוֹתָם בְּשִׁירַי עַל פַּלְגֵי מַיִם...
עַד מֵי תְּהוֹם, עַד בְּרֵאשִׁית יָבוֹא הַדָּם.
(בלפור חקק/ מתוך 'אדום רועד', 2024)

12. המורשת של הסבים

הסבים מורד חקק וציון חבשה מוצגים כמעצבי זהות. בלפור כותב על סבא מורד:

וְעָלָה סָבִי כְּאַבְרָהָם מֵאוּר
מֵאוֹתָהּ אֶרֶץ עַל פִּי אוֹתוֹ דִבּוּר.
עָלֹה עָלָה אֶל אוֹתָהּ אַדְמַת מוֹלֶדֶת
וְלֹא הָיְתָה לוֹ עוֹד הַכֻּתֹּנֶת הַנֶחְמֶדֶת.
(בלפור חקק/ מתוך 'גלות', 1987)

סיכום

הרצל ובלפור חקק הם צמד נדיר שהפך סיפור משפחתי ליצירה לאומית. מוטיב כתונת הפסים מלווה את יצירתם כסמל לקשר בין איש למשפחה ובין עבר להווה. בכל יצירתם, כתונת הפסים עליהם תמיד.

פורסם באתר 'בכיוון הרוח', 30.1.2026.