- לישון עם אבא ואמא / חיים ממן
- איך להיגמל מן החום של ההורים / בן ציון יהושע
- מתברר שהגורל היהודי הוא אחד
- תגובות על הספר "תמונות מן החיים"
- מנחם פאלק/ ריאיון עם תפארת
לישון עם אמא ואבא / חיים ממן
התפרסם במגזין "ירושלים שלנו", חורף 2008בימים אלה יצא לאור ספרה של רבקה-תפארת חקק "לישון עם אמא ואבא" בהוצאת צור אות. נפגשנו לשיחה עם המחברת תפארת. אם לשלושה בנים, סבתא לנכדה אחת. תפארת עובדת בלשכת שרי המשפטים למיניהם. בהשכלתה היא גרפיקאית, ובעבר עסקה במקצוע זה ואף עיצבה ספרי לימוד. התחביבים שלה הם עיצוב מגזרות נייר, הכנת תכשיטים, כריכת ספרים אמנותית, ציירת. בעבר הוציאה לאור ספר שירה, לאחר צאת בנה אנידור למסע לפולין. הספר עסק במשפחתה שנספתה בשואה ובחוויות הקליטה בקיבוץ עם עלייתה לארץ. הספר נקרא "תמונות מן החיים" (שירים).
שאלה: איך הגעת לכתוב על הנושא "לישון עם אמא ואבא"?
תשובה: בעלי סיפר לי בעבר שבילדותו הוא עצמו היה ילד שהיה רץ למיטת הוריו כל לילה. אחר כך שמעתי על תופעה זו ממשפחות רבות. לאחרונה אף דווח לי ממשפחתו של מפקד חיל אוויר לשעבר, שגם הוא כילד קטן היה רץ למיטת הוריו. מתברר שזו תופעה הפוקדת משפחות רבות. כתבתי סיפור על ילד כזה שרץ למיטת הוריו כל לילה. הילד הוא ילד סנדויץ' בין שני אחים, וזה יוצר מתח בין האחים. מובן שהספר מתאים גם לילד יחיד שרץ למיטת הוריו בלילה.
שאלה: מתברר שבסיפור שלך יש מחלוקת בין ההורים. מתברר שאין פיתרון קסם...
תשובה: נכון. במציאות יש לפעמים ויכוחים בין בני זוג על דרך החינוך שיש לנקוט כלפי ילדים. להורים יש גם רגשי אשמה, שהם צריכים להיות קשוחים כלפי ילדם. במקרה הזה יש מחלוקת בין האבא לאמא. נראה לי שזה טבעי. צפוי שאחד ההורים יהיה מתירני יותר ונכנע יותר לילד שמגלה פחדים ורוצה את החום של הוריו, וההורה האחר יעמוד על כך שהילד יהיה ממושמע ולא יפריע לפרטיות של הוריו. הבעיה היא שילדים בגיל רך מנצלים זאת והם משחקים ב"הפרד ומשול" כלפי הוריהם, וחשוב לתת תשובה לבעיה, ולא לאפשר לבעיה לגלוש לגיל מאוחר. רק השבוע שמעתי מהחשמלאי שלנו ביישוב שבתו כבר בת תשע והיא רצה למיטתם כל לילה. הצעתי לו לקרוא לה את הסיפור.
שאלה: ויש תוצאות?
תשובה: מתברר משתי משפחות שקראו את הספר, שיש תוצאות חיוביות לספר. בשתי המשפחות סיפרו לי ההורים בהתרגשות, שהילד נגמל מהבעיה והוא צמוד עכשיו לסיפור שלי. אפשר לומר בהומור, שצריך עכשיו לגמול אותו מהספר שלי...
שאלה: קראת חומר על הנושא?
תשובה: יש התייחסות לבעיה זו בספרי ייעוץ להורים בגיל הרך, אך עד כמה שאני יודעת, אין אף סיפור שעוסק בבעיה זו. הרגשתי צורך להירתם לכך ולחבר סיפור.
שאלה: אבל עבורך זהו ספר ראשון, ספר ביכורים?
תשובה: אכן בכתיבה לילדים זהו ספרי הראשון. פרסמתי לפני מספר שנים קובץ שירים "תמונות מן החיים". לילדים, אכן זהו ספר ביכורים.
שאלה: ולמה את מסתתרת תחת השם רבקה תפארת ומסתירה את שם משפחתך?
תשובה: השם חקק תפוס כבר. כשאני מפרסמת בשם חקק, מתברר שהמשבצת תפוסה על ידי הרצל ובלפור חקק, ובלפור הוא בעלי. בזהות "רבקה – תפארת" אני שומרת על זהות ייחודית.
שאלה: יש לך תכניות לעוד ספרים?
תשובה: יש לי במגירה שני סיפורים נוספים לילדים. ואני מקווה להצלחת הספר הראשון, כדי שתהיה לי מוטיבציה ללטש את סיפוריי ולפרסם גם אותם.
שאלה:| ואת רוצה עכשיו להיות חברה באגודת הסופרים העברים?
תשובה: האמת, אין לי יומרות או חשק כרגע להיכנס למסגרת אגודת הסופרים. בעלי הוא יושב ראש אגודת הסופרים העברים, ואני מסתפקת בכך. נראה לי שאחכה קצת. ובינתיים אמשיך לכתוב.
אין מה לומר, עיינתי בספר, ואכן מדובר בספר לתפארת מדינת ישראל.
איך להיגמל מן החום של ההורים / בן ציון יהושע
על הספר "לישון עם אמא ואבא" מאת רבקה- תפארת(הוצאת צור אות, ירושלים 2008 איורים: ליאן בר ניב)
המאמר הופיע באינטרנט באתר אימגו חורף 2008
לאחר שהילדים נגמלים מההנקה, מוכר הריטואל החדש: הם מבקשים תחליף בדמות הלינה המשותפת עם ההורים, הם מבקשים להצטרף למיטה של אבא ואמא.
זה נושא ספר הילדים המשובב והמלבב של רבקה-תפארת חקק. הסיפור מלווה בציורים חיננים וססגוניים של ליאן בר ניב.
הסיפור עוסק בלינה עם ההורים. יש בלינה סוג של בקשת חום ופינוק, משאלה שיש בה רצון להיות חלק מן הטריטוריה של ההורים, לספוג משהו מהאישיות ומהזוגיות שלהם.
גיבור ספרה של תפארת חקק מתוודה בגלוי: "אני אוהב לישון עם אמא ואבא במיטה. אני אוהב את ריח השמיכה שלהם, את החיבוק של אמא ואבא, ואז אני מרגיש כמו הייתי רק אני הילד המיוחד של אמא ואבא".
הספר מתאר בעיה מוכרת, ומנסה לתת לה הסברים רגשיים משלו, ובסופו של הספר, מנסה תפארת מחברת הסיפור אף להציע פתרון יצירתי.
הילד על פי הסיפור רוצה להרגיש את הוריו, והכניסה למיטת ההורים היא ניסיון לקנות חזקה בתוך הזוגיות שלהם, והווידוי כן ומרגש:
"הם אנשים גדולים, ואני מנסה בכוח להזיז אותם הצידה ולהידחק ביניהם. ואז הם מרגישים בי פתאום, אמא זזה במקצת, לפנות מקום בעבורי, ואני שומע את אבא: 'אוף, נמאס לי – שוב'. אין הסכמה בין האם לאב: יש דיסוננס. האם מתירנית ורכה, האב נוקשה ומבקש לשמור על הגבולות. האמא מרגישה אשמה שעליה להוציא את הילד מן המיטה ומן החום, והאבא מרגיש שאי אפשר להמשיך כך, כי הרומנטיקה לא גרה עם ילד במיטה.
הסיפור אינו מסתיר את המציאות, וההורים מספרים לילד שהפלישה לחום הזוגי שלהם מטרידה אותם, מפריעה להם: "די, אתה כבר גדול וצריך לישון לבד" – אבל הילד עקשן: "הם לא מבינים שזה כל כך טוב לי, שאני מרגיש כאילו כולם רק בשבילי וכולם מפנקים אותי".
תפארת חקק מתארת את גיבור הספר כילד הקטן במשפחה, ורון גיבור הסיפור מספר בחביבות על אחיו יאיר הממושקף המתייחס אליו כאל ילד קטן.
כדי להכין את הקוראים לפתרון היצירתי שלה, תפארת מספרת כי רון הקטן אוהב להרכיב אווירונים. וכך היא סוללת את הדרך לפיתרון המיוחד, שישלב בין אהבת הילד לבין משאלתו לישון עם הוריו, ונשאיר זאת לדמיון הקורא. עם זאת, לא נגלה את הסוד...
הדרך של המחברת היא לתת לילד לבטא את תחושותיו ובאותה מידה לתת ביטוי לחששות של ההורים ולמצוקה שלהם.
הסיפור עונה על בעיה מוכרת ועל תופעה רווחת – והדרך של תפארת היא לגרום לילד לחוש בנוח במיטה הפרטית שלו, להפוך אותה למחוז חלומות אהוב. הפיתרון של הספר הוא מטפורי, ומה שחשוב היא המשמעות: יש להעניק לילד תחושה שהפינה שלו היא כה מיוחדת וכה שייכת לו, שעליו לעשות הכול כדי לשמור עליה, בבחינת "ביתי הוא מבצרי".
לעתים ההורים חוששים להעלות סוגיה זו, מתוך תפיסה שהילד "לא רוצה לדבר על זה" או מתוך חשש שיפגעו בילד, שמא זה יבייש אותו. יש אמהות האומרות : זכותו של הילד לא לדבר על כך, אולי זה צורך שלו. הצורך להיכנס למיטה הזוגית הוא חלק מאותה בקשת הגנה של הילד, ובשלב מסוים נדרשת גם הנטישה של המיטה הזוגית. הילד חייב ללמוד לחיות בתוך הטריטוריה שלו, לא צמוד מדי לחום של ההורים. על פי הספר "לישון עם אמא ואבא" חשוב שזה יגיע בעדינות, בסבלנות, מתוך קירוב הילד למחוזות חלומותיו, ולא מתוך כפייה של חוקים מבחוץ, חוקים נוקשים של חברה חיצונית.
ספר זה הוא כלי עזר בהפנמת הנושא בקרב הילדים. הורים רבים חשים שהפלישה למיטתם מקשה עליהם- שכן רובם אנשים עובדים, שמשכימים לעמל יומם, והם זקוקים גם לפרטיות ולאינטימיות שלהם.
ההורים רוצים להגן על היחד שלהם ועל ה'אני' המשותף שלהם (ה"אנחנו" שלהם), ובאותה מידה – כך נפרשת הבשורה של הספר, זו הדרך לשמור על ה'אני' של הילד. הפתרון היצירתי בסוף הספר כמו אומר – הדרך של הילד ללמוד לישון בטריטוריה שלו, הדרך להפוך זאת למחוז אגדות – היא גם הדרך לתת לו לפתח את האינדיבידואליות שלו.
ברגע שהפינה של הילד נותנת לו מחוז חלומות שממנו הוא ממריא לעולמות אחרים, הוא יחוש קירבה למקומו ולא יפלוש למיטת הוריו. הספר "לישון עם אמא ואבא" (הוצאת צור אות, הפצה סטימצקי) הוא ספר שממש התבקש, ורבקה תפארת חקק ענתה על צורך קיים וכתבה אותו.
"מתברר שהגורל היהודי הוא אחד"
חיים ביחד: הוא: יליד עיראק. היא: ילידת פולין בעקבות ספרי השירים:בלפור חקק, מצב החומר מצב הרוח
רבקה תפארת, תמונות בין החיים
מתוך : "נהרדעא" (23) אייר תשס"א אפריל 2001 (בעריכת ברוך מאירי)
בימים אלה יצאו לאור שני ספרי שירה בסמיכות זמנים. בלפור חקק פרסם ספר שירה, וזה בוודאי לא מפתיע ; זהו ספר שיריו השביעי. אך מתברר שאשתו הגרפיקאית, תפארת, פרסמה אף היא קובץ שירים. מעניין, שבלפור שולח ידו בציור בשנים האחרונות ומאייר את החוברות "חינוך על הפרק", שיוצאות בעריכתו במשרד החינוך. הפלישה שלו לטריטוריה של הציור עוררה אולי את רעייתו העוסקת בציור וגרפיקה להיכנס לתחום השירה...
מסקרן היה לראות ולגלות את נקודות הקישור ויחסי הגומלין בין השירה של בלפור ובין השירה של תפארת.
שאלנו את תפארת: מה גרם לה לכתוב שירים?
תפארת השיבה, כי הזרז האמיתי לכתיבת השירים היתה נסיעתו של הבן הצעיר, אנידור, במשלחת נוער למחנות ההשמדה בפולין.
ומדוע זה האיץ את הכתיבה?
תפארת: "למעשה כל השירים היו בתוכי. כמו שבתוך הסלע נמצא הפסל שהפסל צריך לגלף ולהוציא לאור, כך התחבאו כל השירים בתוכי. כאשר חזר מהביקור במחנות, התחברתי מחדש לילדותי בפולין וגם לסיפור המשפחתי של הנספים בשואה, והשירים החלו לזרום. היצר והרצון להנציח את המתים, וגם הרצון להנחיל לילדיי את זכר הדברים – היו חזקים. ובעיקר, חשוב היה לי שהוריי יקראו את הדברים ויראו שיש המשך, שהדברים לא נשכחו, שאני הדור הממשיך וזוכר את כל מה שהיה.
בלפור מעיר: "מעניין שבעבר פרסמתי שירים על ימי השואה והזיקה של יהדות עיראק לאסון זה. בספרי "ואז בקץ היוחסין", פרסמתי שירים על פרעות תש"א (1941) בבגדאד – ה"פרהוד". בפרעות אלו נרצחו שני האחים הבכורים של אמי סעידה. שבע שנים אחרי הפרעות נולדנו אחי התאום ואני, והמשפחה ראתה בלידתנו פיצוי משמים על מות הנרצחים. תפארת גילתה עניין ואמפתיה כלפי שיריי אלו , אך עדיין זה לא הוציא החוצה את השירים על השואה המשפחתית שלה. מתברר שהנסיעה של אנידור עוררה בתפארת התרגשות, בעיקר סביב הטקס של קריאת שמות הנספים. שנינו כתבנו על הגורל המשפחתי שקשור לשואה. מתברר שהגורל היהודי הוא אחד.
השואה חלק מהרקע
שאלנו את תפארת: השואה היתה חלק מן הרקע המשפחתי. מדוע המטען הזה רבץ והעיק כל השנים, ולא היה לו ביטוי?
תפארת: גדלתי על השואה כסיפור משפחתי. כילדה ידעתי שאין לי סבא וסבתא לא מצד האמא ולא מצד האב, וגם לא דודים ודודות. נשארה רק דודה אחת מצד אבא. כל שאר המשפחה, כולם נספו בשואה במחנות.
ההורים לא דיברו הרבה על השואה, כי היתה תחושה שזהו נטל כבד מדי עבור ילדים לשאתו. הם התנהגו כאילו הכל כרגיל, אבל למעשה תמיד הרגשתי שהמתים מן השואה נמצאים איתם תמיד".
בלפור: "באופן לא מקרי , גם במשפחה שלנו לא דיברו הרבה על ה"פרהוד" בעיראק. עד גיל 29 לא ידעתי כלל על הזיקה שבין לידתנו כתאומים ובין הפרעות, שם נרצחו אחי אמי.
רק ב- 1977 בעקבות ספרו של אברהם תוינה ("גולים וגאולים") על פרעות תש"א. התברר לי הקשר בין רצח שני דודיי שלא הכרתי ובין הולדתנו כתאומים. אמא לא הרבתה לדבר על זה, אולי גם מתוך תחושה לשחרר אותנו מן הנטל המכביד הזה. היתה כאן תפיסה (הן אצל יוצאי אירופה והן אצל יוצאי המזרח), לגדל כאן דור ישראלי המשוחרר מן המכאובים והסבל של הזהות הגלותית. בענין זה תפארת ואני עברנו חוויות דומות, למרות לידתה בפולין".
ותפארת מוסיפה: "למרות שנולדתי לאחר השואה וסמוך לתקופה, חוויתי בעצמי את האנטישמיות. נולדתי בפולין ולמדתי בבי"ס של גויים. היינו שלושה יהודים בכיתה, ובכל מקרה של משבר תמיד האשימו אותנו, היהודים."
"פעם נשפכה קסת הדיו של התלמידה שישבה מאחוריי בכיתה. היא מיד צעקה: זאת היהודיה, והיכתה אותי. והיה ברור לי שאנו היהודים בגולה שעירים לעזאזל. על כך נכתב השיר "קסת הדיו" הכתם עדיין קיים"!
"לידה משותפת"
מן השיחה עם בלפור ותפארת מתברר שיש תיאום מסויים גם בין תאריכי – הלידה. כאילו מדובר בסיפור ציוני מבוים מראש. בלפור נולד סמוך לאייר תש"ח (ומכאן שמו ושם אחיו התאום הרצל). ואילו תפארת נולדה ביום משמעותי לא פחות: כ"ט בנובמבר, יום שבו החליט האו"ם על החלוקה, ולמעשה על הקמתה של המדינה היהודית.
בלפור: "אכן, אנו חיים בדור של תמורות בגורל היהודי. אצל שנינו תאריך הלידה הוא סמלי. מתברר שהציונות הייתה גם תשובה לקטסטרופות של הקיום בגולה ולא רק אידאולוגיה של כיסופים ושיבה לציון."
"בשיריי בספרים השונים, וגם בספר האחרון עד כה "מצב החומר מצב הרוח", יש איזכורים לארועים אקטואליים. מדובר בשירים קיומיים – מעורבים, שיש אף המכנים אותם "שירים פוליטיים". תפארת לעומת זאת כותבת שירה מאד אישית".
שאלה: ובכל זאת, שניכם התייחסתם בשיריכם לפציעתו של הבן נריעד בשירותו הצבאי".
תפארת: "זו הייתה באמת טראומה קשה, ואכן השיר נקרא 'טראומה'. לאחר שנה בשירות הצבאי הוא נפצע בחברון בראשו, והחלים לאחר שני ניתוחים בראש".
בלפור: "אצלי פציעת הבן נקשרה לכל הדו -שיח שאני מנהל – עוד טרם לידתי וגם בחיי עד כה – עם העם הערבי. ימים ספורים אחרי הפציעה פרסמתי שיר בעתון תחת הכותרת "דו - שיח בצל האבנים והברזל". בשיר נשזרים המגעים עם הערבים לטוב ולרע: החל מרצח האחים של אימי בבגדאד וכלה בפציעת הבן. החוויה הקשה של פציעת הבן החייל בחברון עוררה אצלי שוב את האמביוולנטיות של דמות הערבי והיחס אליו.
המגרש של בלפור
בלפור ותפארת נפגשו לראשונה בשירותם הצבאי – הם שירתו ביחד בבסיס בדרום. מאז נישאו ויש להם שלושה בנים. תפארת לקחה פסק זמן מן הגרפיקה ועובדת כעוזרת פרלמנטרית בכנסת. בלפור עובד במשרד החינוך באגף לתכניות לימודים. בלפור פעיל מאוד בתחום הספרותי ומעורב בכתיבת ספרים רבים.
האם תפארת תכתוב גם לעתיד או שהיא יוצרת של ספר אחד?
תפארת: "יש אימרה שאומרת: 'לא הזמן הוא החולף. אנחנו החולפים'. השירים שלי מבטאים תקופת חיים. ולכן גם קראתי לשירים "תמונות מן החיים".
הספר מבטא את המעברים ואת ההתבגרות ואת השינויים. כתבתי על הילדות שהייתה בצל האנטישמיות בפולין וקשיי הקליטה בקיבוץ. כתבתי על הזוגיות עם בעלי וכתבתי על ילדיי.
מכיוון שבעלי הוא משורר, ייתכן גם שזה קרב אותי לתוך עולם השירה והמלים".
"מי שנותן ביטוי לזמן, מי שמנציח את הזמן אלה המלים. ככל שלמדתי לאהוב שירה, ראיתי כי רק המילים מנציחות את התמורות בזמן. וכך התחלתי לכתוב ולתאר תמונות מחיי.
אני מעדיפה את התואר "תמונות" על "שירים" כיוון שמעולם לא הייתה לי יומרה להיות משוררת, ואינני יודעת אם מי שכותב ספר אחד הוא משורר. אבל אני מייחסת חשיבות לזמן ולמלים והשירים הם אמצעי לכותב , למשורר, להשאיר מלים שאינן תלויות עוד בזמן.
ימים יגידו אם אכתוב גם בעתיד. אינני יודעת. הכתיבה של השירים היתה מפתיעה גם עבורי. ואני עדיין מרגישה שזהו המגרש הטבעי של בלפור.
עבורי היתה השירה אכסניה זמנית בלבד".
ח"כ פרופ' שבח וייס
תמונות מן החיים ספר שירים קטן, צנועונוגע. השיר על הילדות בליגניצה מזכיר לי ילדות בבוריסלב. אנחנו, משפחת ניצולי השואה ושרידיה, קרועים בין ילדות עשוקה למאמץ עיקש להעניק לילדינו ילדות אחרת ובאמצעותה להחזיר לעצמנו את ילדותנו. בשיריך את נותנת ביטוי עדין ורגיש לילדות המיזדקנת שלנו.
יופי של ספר!
נחמן רז – קבוצת גבע, לשעבר ח"כ ויו"ר ועדת חינוך של הכנסת.
… כמובן, קראתי, ונהניתי.הקטעים הקטנים, העשויים תחנות – תחנות, ותמונות – תמונות (כשם האסופה) – כתובים ברגישות רבה. קוים עדינים המתארים את העיקר באופן ברור ובהיר. מראות – חוץ ועולמות – פנים. הרבה רגש, הרבה אהבה, הרבה יופי (ואולי) עם הרבה כאב. (מתחנות פולין והקיבוץ…). גם העיטורים – העיצובים שלך – כנ"ל.
משה בן-עטר – מנכ"ל המועצה הציונית בישראל
קראתי בעניין ובהנאה את שירייך, "תמונות מן החיים": תמונות של ילדות ושל משפחה. והכל כתוב בחן רב, בפשטות כובשת ובכנות רבה. בעידן של שירה מתוחכמת ולא מובנת, נעים לקרוא שירי אמת הכתובים ברגש רב.השירים מביעים תום ועם זאת הם נוקבים מאוד.
עמירם חרלף – סופר ועו"ד, מזכ"ל אגודת סופרים בחיפה.
הפתעת אותנו עם ספר שירייך "תמונות מן החיים". קראתי את הספר בנשימה אחת… השירים כתובים בחרוזים והם יוצאים מן הלב אל הלב. הצלחת בחרוזים לא רבים להעלות את לבטיה של ילדה שנולדה בגולה, עלתה לישראל, קשיי הקליטה בחברה הישראלית האליטיסטית בקבוץ גבע. נראה לי כי לבטייך וקשיי הקליטה לא היו רק שלך אלא של רבים כמותך ואין אנו, בני הישוב הותיק, יכולים לרחוץ בנקיון כפינו ולומר "ידינו לא שפכו את הדם" כשאת רואה את התהום, תהום עמוקה. - - - - את עברת את כור ההיתוך של הקליטה עם סל מלא יסורים אך בסופו של דבר ניצחת: - - -ספר קטן מלא רגש המחזיק כל כך הרבה. נהניתי ומאחל לך המשך כתיבה פוריה.
חנה פריידן
נהניתי מפרי ביכוריך. תולדות העם היהודי עברו לנגד עיניי והכל מקופל בתוך תוכך – ילדה / אשה לעם הזה. משואה – לתקומה. באופן פרטי וכללי כאחד. ועל זה תהיה תפארתך!br />
מנחם פאלק/ ריאיון עם תפארת
לישון עם אבא ואמא / רבקה - תפארת מנחם מ. פאלק, 30/05/2008"לישון עם אבא ואמא" / רבקה - תפארת ספר ילדים חדש, הוצאת צור-אות, 2007 (איורים: ליאן בר ניב)
רבקה - תפארת איננה מוכרת לרבים מהקוראים בתור יוצרת ספרותית. היא נחבאת אל הכלים, תחת כנפי אדרתו הרחבים של בעלה, בלפור חקק, משורר ויו"ר אגודת הסופרים.
ומי שבכל זאת מעמיק חקור, מגלה שתפארת נדבקה אף היא בחיידק הכתיבה ומנסה את כוחה בסוגות שונות של ספרות.
הספר הראשון שלה היה ספר שירים צנוע בשם "תמונות מן החיים", ספר הכולל שירים ליריים וכן מעט מהתייחסותה לשואה ולתהליך קליטתה בקיבוץ לאחר עלות המשפחה ארצה מפולין. ספר זה ראה אור בשנת 1998.
הנה עוברות השנים ובשנת 2007 ראה אור ספר נוסף, מפרי עטה. זהו ספר ילדים, כתוב ברגישות רבה, בשפה עשירה, ומיועד לילדים רכים בשנים, בתקופת ההיגמלות מהשינה עם אבא ואמא במיטה.
זה איננו רק ספר ילדים שבא לשמח אותם, לשמוע שוב את ההורים, האחים או הגננת קוראים את הדפים ונהנים מהאירועים הקרובים לליבם. זה איננו רק ספר הכולל סיפור שמלווה בציורים שווי עין של הציירת המוכשרת ליאן בר-ניב. זהו גם ספר מחנך, וספר הנותן דוגמה של פתרון להורים החסרים שעות שינה בעקבות האורח הקטן החודר למיטת-פרטיותם מידי לילה ומתכרבל ומתגפף בין ההורים. הפתרון הוא סוג אחד של פיתרון (ולא נגלה את הפואנטה) ובעקבות עצם הרעיון ניתן למצוא עוד רבים כדוגמתו. הפיתרון הוא מטפורה לפיתרונות אחרים.
אם כך, זהו כלי יעיל הן חינוכית, והן בהגשת רעיון לפתרון בעיה כאובה. וכל אלו לבושים במחלצות ספרותיות נאות, המקרבות את הילד הרך לקריאה, לאהבת הספר המאוייר.
לישון עם אבא ואמא / רבקה - תפארת, הוצאת צור-אות, 2007 (איורים: ליאן בר ניב)
פניתי לסופרת רבקה- תפארת חקק (זה שמה המלא) במספר שאלות הקשורות בספר זה.
שאלה: כתבת בעבר ספר שירים. והנה יום אחד נודע לנו על ספר לילדים, או אולי נכון יותר לומר להורים ולילדים. מה גרם לך לכתוב ספר זה. הרי הילדים שלך כבר בוגרים, כמעט הורים בעצמם.
תפארת: תמיד גיליתי גישה וקירבה לילדים . אהבתי לשבת איתם ולספר סיפורים. בתקופת שהותי בקיבוץ עוד בהיותי נערה וגם בשנת שירות שלישית בקיבוץ בערבה טיפלתי בילדים בגיל הרך. לא פעם מצאתי את עצמי בורחת עד לחדר שלי בקיבוץ מהילדים שרצו לשמוע עוד סיפורים. תמיד היה לי קליק עם ילדים קטנים. ואם אוכל עכשיו בכתיבתי להועיל לילדים, זה יהיה שכרי.
שאלה: למה פנית לילדים בגיל הזה? האם בגלל שהפכת סבתא לנכדה, או פרץ השראה?
תפארת:עכשיו אני באמת נינוחה יותר לאחר שהבנים גדלו. אני מחייכת, מאחר ומי שגרם לפרץ כתיבתי מחדש זו לא נכדתי אלא התבוננותי והקשבתי הרבה לאמהות הצעירות בלשכת שר המשפטים, שם אני עובדת מספר שנים. שם גם קלטתי את הבעיות הקטנות והגדולות שבהן נתקלות האמהות בגידול ילדיהן. חשבתי איך לעבד את הדברים לסיפור ולהוביל לפיתרון. אני עובדת עם אם לשלושה בנים בשם חני, והתברר לי שבנה רון רץ כל לילה למיטתם. החלטתי לכתוב על כך סיפור.
לפתרון הבעיות – גם לא היה קשה להגיע. תמיד נחשבתי לתולעת ספרים. מעבר לכך, יצא לי לא מעט, לראות סרטים בענייני חינוך וגם להקשיב להורים בעלי ניסיון. בעיניי היה זה אתגר לכתוב את הדברים כסיפור. ומדי פעם ניסיתי את הסיפור על ילדים קטנים, וכך עשיתי מקצה שיפורים כל פעם לדברים שכתבתי.
שאלה: בעלילת הספר הספציפי הזה מככבים שלושה אחים בנים. זה מקרי או שרצית לומר משהו על הבנים, אשר בגיל צעיר עוד קשורים להורים ובגיל מבוגר יותר שומרים על ריחוק פיזי, על בניית תדמית ה"גבר"?
תפארת: כאן קיימת גישה מוטעית לחלוטין, לדעתי, להבנת הנושא. אין הבדל בין גידול בנים והקשר שלהם בעתיד בשמירת קשר עם הוריהם ובין בנות. וגם אין קשר להיותי אם לשלושה בנים. מתוך שיחות עם משפחות הבעיה הזאת של ריצה למיטת ההורים אינה נוגעת דווקא לבנים או לבנות. הספר שלי נוגע גם לבנות למרות שהספור מסופר על ילד הרץ למיטת הוריו. בסיפור שלי כיוון שמדובר בבן, כמובן שאחיו משחקים בתגובותיהם אליו על תדמית הגבר. כבר מילדות ילדים מודעים לתדמית זו.
שאלה: איך עבר עלייך תהליך כתיבת הספר? היה זה פרץ בלתי נשלט כאשר היד העייפה עצרה רק בתום כתיבת כל הספר ואחר-כך באה העריכה? או שמא היה זה תכנון, ישיבה מידי פעם מול השולחן וכתיבה, עריכה, מחיקה, וחזרה שוב לדף?
תפארת: מוזר לי קצת לספר על צורת כתיבתי. כל חומר, אם זה סיפור, אם זה שיר. הכתיבה שלי היא מהירה. ברגע שקיים הרעיון, אני מהרהרת בו ומגבשת בראשי את הדברים. אך מרגע שאני יודעת מה רצוני לכתוב, כל הספר נכתב בהינף קולמוס אחד. וכפי שציינת – זה פרץ בלתי נשלט, עד גמר הכתיבה במלואה ורק אחר כך באה העריכה.
שאלה: איך מתקבל הספר? האם הגיעו אלייך תגובות? אם כן, מה היו תגובות ההורים ומה היו תגובות הילדים?
תפארת: התגובה הייתה מדהימה. ניסוי הספר נעשה על מספר ילדים, ביניהם גם ילד היפראקטיבי שנשאר עד סוף הסיפור מרותק ולא זז מכיסאו לתדהמת אימו.
מאז יציאת הספר – סוף נובמבר 2007 כבר התקבלו 5 טלפונים מהורים שמסרו לי כי ילדם כבר אינו ישן במיטתם. לדבריהם,כעת הוא ישן עם הספר שלי (כנראה שאצטרך לכתוב עוד ספר: איך להיגמל מהספר שלי). מובן שאין כאן תרופת פלא. יש גם ילד שמבקש כל יום לקרוא לו את הספר, אך עדיין לא נגמל מהוריו. אני מחכה שיום אחד לא יבקש לקרוא לו את הספר, כי כבר יפנים את המסר, ואז גם לא ירוץ למיטת הוריו. זה אינדיבידואלי לכל ילד וילד. המטרה שלי הייתה לעורר את ההורים לטפל בנושא ולא לחוש רגשי אשמה.
שאלה: את עצמך מאיירת ועוסקת באומנויות שונות. מה הייתה מידת המעורבות שלך בצד הגראפי, ואיך היה שיתוף הפעולה עם המאיירת ליאן בר-ניב? מה עשה שילוב הציורים להתקבלותו של הספר?
תפארת: נכון, גם לי יש נגיעה בעולם האמנות, אם זה באיור, ובעוד תחומי אמנות שונים. בעבר הייתי גרפיקאית ועיצבתי מספר ספרי לימוד וכן לוחות לתערוכות בעיצוב קליגרפי. היום מפאת חוסר זמן, אינני עוסקת בזה יותר, אם כי מדי פעם אני מציירת רישומים וגם מעצבת מגזרות נייר. לאחר שכתבתי את הסיפור הקדשתי מאמצים לאתר צייר או ציירת לצורך איור ספרי.
את ליאן בר-ניב גיליתי במקרה (זה סיפור ארוך) והקליק בין שתינו היה מיידי, למרות שעד צאת הספר, לא ראיתי אותה מימיי. היא ראתה את הספר באותו קו ראייה איתי. כאמור, המצחיק הוא שעד יציאת הספר מעולם לא ראינו זו את זו, ונפגשנו רק יומיים אחרי יציאת הספר. האיורים של ליאן בר-ניב תופסים מיידית את עין הקורא וכבר בציור העטיפה, קיים הרצון להציץ מה נמצא בתוכו. העיצוב הסופי של הספר נעשה בידי הגרפיקאית סווטלנה בהוצאת "צור אות", שגם היא הרשימה אותי בעבודתה ובעיניי גם היא אמנית בחסד.
שאלה: איך התקבל הספר במשפחתך, בקרב ילדייך? האם יש כבר פניות לסבתא הצעירה לספרים נוספים?
תפארת: במשפחתי הצנועה ידעו שקיים אצלי המגע לכתיבה וחיכו בכיליון עיניים איך יצא האפרוח. ילדיי התרגשו עם צאת הספר וחילקתי להם אותו במסיבת יום הולדתי, כי הספר יצא לאור יום קודם לכן.
וכן, קיים ביקוש לחומר נוסף. כל המשפחה מחכה עכשיו לספריי הבאים, ואשתדל לא להכזיב. אני אוהבת לכתוב לילדים.
שאלה: מה השלב הבא? עוד ספר ילדים או חזרה לליריקה?
תפארת: השלב הבא, איך אומרים, במגירה שלי כבר קיימים עוד 3 ספרי ילדים הממתינים ליציאה לאור, ובצד גם פינה המתמלאת בשירים. יש לי נטייה היום לכתיבת מרובעים שכנראה זה הסגנון שבו אני מרגישה בנוח. יש לי עוד שני ספרי ילדים שכתבתי בז'אנר של הספר הזה וגם הם מתמודדים עם בעיות של הורים לילדים בגיל הרך. וכן כתבתי לאחרונה אגדת ילדים, שיש בה מוטיבים עממיים, אך גם היא נועדה לסייע לילדים. אני מעדיפה לא לחשוף את סיפוריי, עד שלא פורסמו, כי הברכה שורה בדברים הסמויים מן העין.
-------
לא נותר לי אלא לאחל הצלחה לרבקה-תפארת ולהמתין בקוצר רוח ליצירותיה הבאות.