הרצל ובלפור חקק - זהות כפולה


ראשי   אודות   מבחר שירים   מאמרים / שירים   בלוגים  
כתבו אלינו 2002 האתר הושק בכ"ט בנובמבר


המאבק לעברית

הרצל ובלפור חקק

מאמר מתוך כתב עת "עתמול", אפריל 1991

מעברה עברית גוילים

שיר מתוך "תעודה נשכחת", 1987... למאמר המלא


ב- 1913 פרץ מאבק חריף בארץ: האם אפשר ללמד מדעים בשפה העברית?

בימי העלייה הראשונה הונחו היסודות לחינוך עברי, קמו בתי ספר שלימדו עברית – בעברית, והשיטה נפוצה גם בבתי ספר של חברות הצדקה היהודיות הזרות – "אליאנס" הצרפתי, בית ספר "למל" הגרמני ובית ספר אוולינה דה רוטשילד האנגלי. מירושלים נפוצה השיטה למושבות החדשות, לגימנסיה "הרצליה" שקמה ב- 1906 ביפו ולגימנסיה העברית שנוסדה בירושלים ב- 1908. תחילה היו קשיים בהכנסת העברית כלשון עיקרית, כי היה מחסור במורים למקצועות השונים ובספרי לימוד. אליעזר בן יהודה ועמו משכילים בני ירושלים – ניסים בכר, דוד ילין, יחיאל פינס, יוסף מיוחס, זאב יעבץ , ואחרים, עשו הרבה להפצת ההוראה בעברית והם אף חיברו את ספרי הלימוד ואת המקראות הראשונים.

בשנת 1913 פרץ מאבק על הוראת העברית בטכניון שבאותם ימים עמדו בהקמתו בחיפה. במאבק זה הראה היישוב רצון להשתחרר מהתערבות גורמים זרים במערכת החינוך הלאומית ונאבק על זכותה של העברית להיות השפה הלאומית המרכזית.

"מדעי הטבע יילמדו בשפה הגרמנית"

חברת "עזרה" , שנוסדה ב- 1901 בגרמניה כדי לעזור לנצרכים יהודים, עמדה להקים בחיפה טכניון – בית ספר גבוה שבו יוכשרו מהנדסים, ולידו גימנסיה ריאלית. באוקטובר 1913 התכנסה הנהלת "עזרה" בברלין והחליטה על עקרונות ההוראה בטכניון, ובקשר ללשון הלימודים אמרה: "ללשון העברית תוקדש תשומת לב מיוחדת, בהסכם עם אופיו היהודי של הטכניון", אבל קבעה: "מדעי הטבע יהיו נלמדים בשפה הגרמנית מאחר ששפה זו, שהיא תרבותית יותר , תוכל לשמש גשר להתפתחות המדע של העת החדשה".

החלטה זו עוררה זעם רב בקרב מורים, תלמידים , סופרים ואישי ציבור בארץ. הזעם היה מכוון בעיקר נגד יו"ר "עזרה" ד"ר פאול נתן. מרכז המורים קיים שורה של אסיפות במקומות שונים במחאה על החלטת "עזרה" ותבע לימוד כל המקצועות בטכניון, כולל המקצועות המדעיים, בעברית בלבד. המחאה היתה למרד ובתי הספר של "עזרה" הושבתו. המאבק כלל גם איומים באלימות. למרכז המורים הגיעו ידיעות על איומים כלפי מורים שהשתתפו באסיפות המחאה וכן על איומים כלפי מורים שהזדהו עם "עזרה", והמרכז פירסם גילוי דעת שבו נאמר בין השאר:

"הובא לידיעתנו שאנשים אחדים שאין אנו מכירים, השייכים לתומכים בנו או למתנגדינו, הרשו לעצמם לשלוח מכתבי איום בשימוש בכוח ובכפיה. המגינים על השפה העברית רואים חובה לעצמם להודיע ברבים, בהדגשה ובהחלטיות: המאבק שלנו הוא מאבק של תרבות. במאבק זה אנו משתמשים רק באמצעים שהם נחלת העולם התרבותי... השביתה היא פסיווית, בשביתה זו לא יהיו מעשי אלימות וכפייה. המעשים החיוביים הם פתיחת בתי ספר עבריים ואיסוף כסף למענם... אנחנו החזקים , מעשי שימוש באלימות הם אמצעי החלשים. אנו מראים למתנגדינו שאנו החזקים. אנו רוצים להישאר בגבולות המאבק התרבותי ובאמצעים תרבותיים להילחם".

חברת "עזרה" הקצינה את עמדותיה והחליטה על צמצום העברית גם בבתי הספר האחרים שלה. ישראל איתן , מורה לטבע בגימנסיה העברית בירושלים, הכריז: "ציבור המורים היהודי בירושלים יש לו הרגשה שאת דגלנו רומסים ברגליים. אנחנו האמנו שהאדונים בקורטוריון (הנהלת "עזרה") הם אנשים מעשיים ולכן אולי מפקפקים בהוראת המקצועות בשפה העברית בטכניקום ואינם רוצים לעשות נסיונות. אבל לא עלה על דעתנו, שאנשים אלו יעזו לדחות ולצמצם את שפתנו הלאומית בבית הספר התיכון".

מורי "עזרה" בירושלים הגישו תזכיר להנהלת החברה בגרמניה, ציינו את החשיבות שבידיעת שפה אירופית "שתקשר אותנו בקשרי המסחר ובייחוד בקשרי ההשכלה עם העולם הגדול", אבל: "תחיית השפה העברית היא אידיאה הממלאת חלק גדול מתוכן חיינו ובתי ספרינו צריכים להיות העוזרים היותר חשובים להשגת האידיאל הזה. בנינו צריכים לדעת כי עם היסטורי וקולטורי הננו, עם שיש לו שפה היסטורית שהיא מכובדת בעיני העולם הנאור כולו. אסור לתת את בנינו לחשוב כי נבצר משפתנו הלאומית לתת להם המזון הרוחני שהם נזקקים לו, ובתי ספרנו לא רק שאינם צריכים לעצור בעד התפתחות השפה העברית כי אם עליהם לעמוד בשורה הראשונה בקדמת השפה העברית שהננו רואים בעינינו."

גילו, גילו, המעגל הגדילו

ד"ר פאול נתן כתב למורים תשובה קצרה שביטלה את כל טיעוניהם ומורי "עזרה" שלחו להנהלה מכתב התפטרות קולקטיווי. יוזם המכתב היה דוד ילין, סגן מנהל בית המדרש למורים של "עזרה", ועם החותמים היו המורים ד"ר א. מזיא, יוסף מיוחס, יוסף יואל ריבלין, הסופר יהודה בורלא ואמיתה (ורה) פינצ'ובר, מנהלת בית הספר לבנות של "עזרה". המורים המתפטרים החליטו על הקמת בתי ספר עצמאיים וכן על הקמת בית מדרש למורים עברי עצמאי בראשותו של דוד ילין.

התלמידים של בתי ספר "עזרה" ואחרים בירושלים, ביפו ובמקומות אחרים, וכן תלמידי בתי הספר האחרים בארץ, בהם בלטו תלמידי "הרצליה" התל אביבית, היו מן הלוחמים הנמרצים ב"עזרה". הם כינסו אסיפות ויצאו להפגנות, ותלמידי "בצלאל" בירושלים הכריזו גם על "נשף" למען השובתים. הארץ רעשה, תלמידי תל אביב באו לירושלים כדי להשתתף במחאות והביאו עמם שיר מיוחד:

גילו , גילו
המעגל הגדילו!
יום זה לנו לשמחה נכון,
העברית השיגה ניצחון!


תלמידי בתי הספר של "עזרה" פרסמו כרוז ותבעו:

"1.

להתיר את הקשר בין הוראת השפה הגרמנית והמקצועות המדעיים הכלליים. קשר זה הוא לרעת שני המקצועות. הגרמנית תילמד כשפת תרבות אירופית בלבד ותידרש בה ידיעה יסודית."

"2. בית הספר היהודי בארץ ישראל יישא אופי עברי מלא. על כן, כל הדיסציפלינות שנלמדו בשפה הגרמנית תילמדנה אך ורק בשפה העברית. היסטוריה, גיאוגרפיה, פסיכולוגיה, מתודיקה ותולדות החינוך שעד עכשיו הוראתם הייתה רק עברית רק בכיתות אחדות, חייבת להיות אך ורק השפה העברית בכל הכיתות וכן החזרות והבחינות".

בן יהודה : הכל בעברית

אישי ציבור רבים בארץ ובחוץ לארץ השתתפו אף הם בוויכוח והביעו דעות לצד זה או לצד זה. אליעזר בן יהודה הודיע: “בתור מחבר 'המילון ללשון העברית הישנה והחדשה' יש לי הזכות יותר מאשר לכל אדם זולתי, להוציא משפט אם אפשר ללמוד מדעים בעברית או לא, ואנוכי מצהיר בזה ואומר: אמנם לימוד מדע אפשרי בעברית! ועם הטרמינולוגיה בשביל ענפי מדע ידועים איננה משוכללת עדיין כל צרכה – הלוא אך שאלת הזמן היא, לכל היותר של שנה אחת, ובמשך הזמן הזה אפשר למלא גם חיסרון זה".

בן יהודה לא התעלם מחלקה של "עזרה" בהקמת בתי ספר בארץ, ובאחת האסיפות בירושלים אמר: "מנהלי 'עזרה' הקימו רשת גני ילדים בהם טופחה השפה העברית. הם הקימו מערכת בתי ספר בהם נעשה שירות גדול לקידומה של השפה... וזה הדבר המכאיב ביותר שדווקא אנשים אלה נתפסו להתנגדות לעברית בטכניון ובבית ספר הריאלי... אך הם לא ישיגו את מטרתם! הם באו מאוחר מדי. יש לנו בארץ כבר דור עברי המדבר בגאווה עברית... השפה העברית תהא שפת הוראה יחידה בכל מקצועות המדע בכל בתי הספר וגם בטכניון".

ד"ר פאול נתן מנהל "עזרה" נפגע מאוד מן המאבק בחברה. הוא בא לארץ וניסה להרגיע את ה"מרד", אך ללא הועיל. כששב לגרמניה, בינואר 1914, פירסם מאמר בעתון גרמני והאשים את "הציונים בפלשתינה כאחראים לפעולות טרור ואימה כדי לנצח את 'עזרה' במאבק זה". הוא אמר כי יש להבדיל בין בתי הספר של "עזרה" המיועדים ל"איכרים החיים על אדמתם ואינם זקוקים לשפות זרות" ובין בתי הספר המיועדים לבני הערים, שלהם דרוש ידע בשפה אירופית. ביישובים הקטנים בארץ ניתן ללמוד בעברית, מה שאין כן בערים הגדולות. זו הסיבה שהוחלט ללמד בטכניון בגרמנית, שכן אין ספרי לימוד טכניים בעברית ואין טרמינולוגיה עברית מתאימה.

ניצחון העברית

המאבק ב"עזרה" נמשך בארץ ובעולם היהודי במרץ רב. אולם הוא הופסק בידי גורם "חיצוני": בקיץ 1914 פרצה מלחמת העולם, טורקיה הצטרפה לצד הגרמני, המצב בארץ נהיה קשה ורוב מוסדות החינוך הפסיקו את פעילותם. ב- 1917 כבשו האנגלים את דרום הארץ ובסוף 1918 נכבשה כל הארץ לפניהם. טורקיה וגרמניה הפסידו במלחמה, בארץ שלטו האנגלים, שפירסמו את הכרזת בלפור. היישוב גדל במהירות, קמה מערכת חינוך מפוארת. איש לא העלה על דעתו את בעיית הלשון הזרה. הטכניון והאוניברסיטה פתחו את שעריהם והעברית הייתה שפתם בלי כל בעיות.

תגיות:  מאמר   העברית   



רבקה תפארת חקק      

האתר פותח על-ידי נריעד חקק © כל הזכויות שמורות

..