הרצל ובלפור חקק - זהות כפולה


ראשי   אודות   מבחר שירים   מאמרים / שירים   בלוגים  
כתבו אלינו 2002 האתר הושק בכ"ט בנובמבר


חג הסיגד של יהודי אתיופיה ביתא ישראל

בלפור חקק

מאמר על חג חידוש הברית

אנא בכוח- הפיוט שחיבר את הישראלים ליהדותם

מאמר מתוך כתב עת פסיפס 6' סתיו תשס"ח, עמ' 50-53... למאמר המלא

המאמר פורסם לקראת חג הסיגד כ"ט חשוון תשס"ח.

פתיח

>העלייה של יהודי אתיופיה לישראל בדורנו חשפה את היהודים הישראלים לעדה יהודית רחוקה, שרב בה הנסתר. הניתוק הממושך שלהם מקהילות יהודיות יצר גם ניתוק מן התורה שבעל פה וההלכה היהודית. התברר גם שהם יצרו חג יהודי מיוחד, שנחגג רק על ידם: חג הסיגד.

מאז הופעתו של אלדד הדני בתפוצות ישראל במאה התשיעית, סער הדמיון היהודי וחיכה ליהודים שיבואו מעבר לסמבטיון. הגילוי של יהודי אתיופיה הפרה את הדמיון של יהודים בכל העולם. עם הזמן התברר שהם נותקו ממורשת היהודים שנוצרה במשך הדורות, ואף פיתחו מנהגים משלהם לשמירת זהותם היהודית. בגלל הניתוק מן התורה שבעל פה, לא נחוגו שם למשל החגים חנוכה ופורים. אך התברר שהם קיימו חג משלהם בכ"ט בחשוון: חג הסיגְד.זוהי מסורת ייחודית ומקורית: הקהילה חוגגת מדי שנה בחג זה את חידוש הברית, כזכר לאמנה שכרתו עזרא ונחמיה עם העם (נחמיה, פרק ט') בימי שיבת ציון. החג נחוג חמישים יום לאחר יום הכיפורים, בכ"ט בחשוון, וכיום הוא נחוג לא על ההרים באתיופיה אלא כאן בירושלים. עבור יהדות אתיופיה (הרואה עצמה כ"בֵּיתא ישראל"), זהו התגשמות חלום של דורות. החג נחוג היום בכותל ובהר ציון. על פי אופיו כולל הסיגד יסודות ממעמד ה"הַקְהֵל" (דברים ל"א, י-יג).

ביתא ישראל

בעבר היינו רגילים לכינוי "פַלאשים" ליהודי אתיופיה, אך מתברר שזהו כינוי גנאי שמשמעותו: פולשים. הם ראו עצמם כ"ביתא ישראל", להבדיל את עצמם מהכנסייה הנוצרית הנקראת שם בפיהם "ביתא כריסטיאן". באמצעות הכינוי "ביתא ישראל" הם שמרו על זיקתם למורשת עם ישראל ולכיסופים לארץ ישראל. כך הם הנחילו מדור לדור שהם צאצאי עם ישראל לדורותיו וייחלו תמיד לשיבה לארץ ישראל. חג הסיגד ביטא יותר מכול את הרצון לחזק מדי שנה את הברית עם עַמם ועם רעיון שיבת ציון.

מסורות על היווצרות הקהילה באתיופיה

הניתוק של קהילת יהודי אתיופיה מן התורה שבעל פה וצמידותם רק לתורה שבכתב המחיש לכולם שמדובר בקהילה עתיקה (נוסח התנ"ך שלהם הוא בשפת הגֶעְז, והתורה נקראת בפיהם "אורִית", בדומה למונח "אורַיְיתָא" בארמית). המסורת הרווחת בקרב יהודי אתיופיה מייחסת את מקורם לזיווג בין מלכת שְבא למלך שלמה. בבוא הנסיך מֵנֵלִיךּ לבקר את אביו שלמה, נשלחה עמו משלחת יהודים גדולה לאתיופיה ללוותו ולחיות לצדו, וכך נוצרה הקהילה של היהודים באתיופיה. מסורת אחרת טוענת שלאחר רצח גדליהו בן אחיקם ברחו היהודים למצרים ומשם לאתיופיה. מסורת של יהודי תימן גורסת שיהדות חִימְיָיר שקיימה ממלכה יהודית בתימן נדדה לאתיופיה לאחר קרוס הממלכה. חוקרים שחיפשו את שרידי עשרת השבטים שגלו בחורבן בית ראשון נטו לראות ביהודי אתיופיה חלק משבטים אבודים אלה. חלק מן החוקרים טוענים שפליטים מִכּת מדבר יהודה היגרו לאתיופיה. הנשיא יצחק בן צבי שהקדיש חייו לחקר נידחי ישראל סבר שהם נצר לגולים יהודים ממצרים, והחיזוק לסברה זו נובע מהדמיון בין התנ"ך שלהם בשפת הגעז לנוסח התנ"ך שנעשה במצרים בתרגומו ליוונית, "תרגום השבעים". ייתכן גם שיש אמת בכל הסברות הללו, והקהילה נוצרה משברי מהגרים יהודיים לשם בדורות שונים.

אלדד הדני חשף לראשונה קיומה של קהילה זו במאה התשיעית, ובנימין מטודלה סיפר עליהם בספר מסעותיו (המאה השתים עשרה). הרב דוד בן זמרא (במאה ה-16) נדרש לסוגיית מוצאם ולאחר שנפגש עם שבויים יהודיים מקהילה זו, פסק שהם שרידי שבט דן. מאז המאה התשע עשרה ביקרו שם משלחות מחקר לעמוד על טיב הקהילה. ב-1867 יצא לשם פרופ' יוסף הלוי נציג חברת "כל ישראל חברים" (אליאנס איזראליט אוניברסל), וב-1904 יצא לשם תלמידו ד"ר יוסף פייטלוביץ. לאחר קום המדינה הקימה שם הסוכנות היהודית בתי ספר לעברית וליהדות. מאז שנות השמונים של המאה העשרים התקיימו מספר מבצעי עלייה, והקהילה ברובה הועלתה לישראל.

הסיגד ומשמעותו

משמעות המלה סיגד: סגידה, השתחוויה. החג במהותו הוא חג של השתחוויה לה', בדומה להשתחוויה בימי עזרא ונחמיה:

• וַיפתח עזרא הסֵפר לעיני כל העם, כי מֵעל כל העם היה, וּכְפתחו- עמדו כל העם. ויברך עזרא את ה' הָאלהים

ויענו כל העם אמֵן אמֵן במועַל ידיהם, ויִקודו וישתחוו לה' אפַּיים ארצה ( נחמיה ח', ה-ו).

• ויקומו על עָמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהֵיהֶם רביעית היום ורביעית מתוודים ומשתחווים לה' אלהיהם.

• ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות (זכריה י"ד, טז).

הסיגד הראשון בימי עזרא ונחמיה

תיאורו של הסיגד הראשון בתנ"ך משמש ליהודי אתיופיה מקור המנהג שלהם. בספר נחמיה מתוארת העצֶרת של העם בירושלים לכריתת הברית. יהודי אתיופיה אימצו את מנהג חידוש כריתת הברית, אך הם עושים זאת במועד שקבעו כוהני הקהילה מאז ראשיתו של החג: 50 יום לאחר יום הכיפורים, בדומה לשבועות החל 50 יום לאחר פסח.

הסיגד מזכיר את מתן התורה בהר סיני, כיסוד הברית עם האל, והעם נקרא להיות נאמן לברית זו. בחג הסיגד מחדשים הגולים שהגיעו לארץ בימי נחמיה את הברית. בימי שיבת ציון (הקמת הבית השני) כינסו עזרא ונחמיה את העם, קראו בפניהם את התורה ועשו עמם את אמנת הנאמנות לתורה.

וזה תיאור הקטע בנחמיה:

"וּביום עֶשרים וארבעה לחדש הזה נֶאספו בְּני-ישראל בצום ובשַׂקים ואֲדמה עליהם. וייבדלו זֶרע ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתוודו על-חטאתֵיהם ועוונות אבותיהם. ויקומו על-עָמדם ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית מתוודים ומשתחווים לה' אלהיהם. ויקם על-מעלה הלוויים יֵשוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני ויִזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם. ויאמרו הלוויים ישוע וקדמיאל בני חשבניה שרביה הודיה שבניה פתחיה קומו ברכו את ה' אלהיכם מן-העולם עד-העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על-כל בְּרכה ותהילה. אתה הוא ה' לבדך, אַתָּ(ה) עשיתָ את השמים שמֵי השמַים וכל צבאם הארץ וכל אשר בהֶם ואתה מחיֶה את כֻּלם וּצבא השמים לךָ משתחווים. אתה הוא ה' האלהים אשר בחרתָ באברם והוצאתו מאור כשדים ושמתָ שמו אברהם. ומצאת את-לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני החתי האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי לתת לזרעו. ותקֵם את-דבריך כי צדיק אתה. וָתֵרא את עוני אבותינו במצרים ואת-זעקתם שמעת על ים סוף. ותִתן אותות ומופתים בפרעה ובכל- עבדיו ובכל עם ארצו כי ידעת כי הֵזידו עליהם ותעש לך שם כהיום הזה. והים בקעת לפניהם ויעברו בתוך-הים ביבשה ואת-רודפיהם השלכת במצולות כמו-אבן במים עזים. ובעמוד ענן הנחיתם יומם ובעמוד אש לילה להאיר להם את-הדרך אשר ילכו בה. ועל הר סיני ירדת ודבר עִמהם משמים ותִתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצוות טובים. ואת-שַבת קָדשךָ הודעת להם ומצוות וחוקים ותורה צִוויתָ להם ביד משה עבדך. ולחם משמים נתת להם לִרְעבם ומים מסלע הוצאתָ להם לִצְמאם ותאמר להם לבוא לרשת את-הארץ אשר-נשאת את-ידך לתת להם" (נחמיה, פרק ט').

יהודי אתיופיה המחדשים את הברית חשו משמעות מיוחדת בקיום המנהג: למרות הסבל הכרוך בשמירה על נאמנות לעם היהודי, הם חשו צורך מדי שנה לחדש את הברית עם עמם ועם תורתם. החג שימש עבורם יום של קריאה לאל להחזירם לארצם, לציון. תפילות החג שחוברו במשך הדורות מדגישות את הזיקה לציון.

סדר היום של חג הסיגד

הקהילה החלה את היום בצום למרגלות ההר (במקומות שונים באתיופיה קידשו יהודים הר קרוב לכפר שלהם, שהיו עולים אליו), בדומה למעמד הר סיני. העם נטהר וכיבס את בגדיו. הכוהנים עלו ראשונים נושאים את התורה, ואחריהם הולך העם. בהגיעם לפסגת ההר עמדו הכוהנים על במה וקראו קטעים מן התנ"ך ותפילות לחג. פרקי התנ"ך היו מעמד הר סיני (שמות י"ט-כ), הסיגד בימי עזרא ונחמיה (נחמיה ח'-ט'), פרקים ממלכים , מירמיהו, מישעיהו, מדניאל ומתהלים. הקטעים נקראו בגעז שהיא שפת הקודש ותורגמו לאמהרית, השפה המדוברת. בארץ יש כיום גם קריאת הקטע בעברית. הכוהנים קראו את התפילות והברכות של החג, והעם חזר ושינן אחריהם את הפסוקים הקוראים לו להיות נאמן לתורה ולירושלים.

כך התפללו לירושלים (בתרגום לעברית):
בַּשֵׂר לנו, בשר לנו על ירושלים, בשר לנו
בשר לנו, בשר לנו על בית המקדש, בשר לנו
בעניין בית דויד בקשו טוב ושלום לירושלים...
התגעגעתי לירושלים, התגעגעתי
כי יעבדו עמי בתוך ביתי.

במעלה ההר, פיזר העם זרעי תבואה על האבנים, וכל משפחה קראה את שמות הנפטרים שלה. לאחר הטקס בהר חזרו כולם לבית התפילה, ואז נערכה סעודה גדולה שלֻוותה בשירים וריקודים.

הסיגד כיום

היום נחשפו יהודי אתיופיה לכל החגים שלא נחגגו בארץ מוצאם: חנוכה, ט"ו בשבט, פורים, ל"ג בעומר, יום העצמאות ויום ירושלים. עם זאת הם מתמידים לעלות להר ציון ולחוג את חגם המיוחד. החג הוא עדיין חג ייחודי להם, אך מי שסקרן ומגלה כבוד לתרבות של הקהילה מוזמן לחוג יום בשנה את החג המיוחד: חג הסיגד. החג צבעוני וססגוני: הכוהנים (הקייסים) הולכים בגלימותיהם המרשימות נושאים בידיהם מטריות צבעוניות. והם עומדים על במה מוגבהת וקוראים תפילות לפני המון העם. מי שלא ראה סיגד מימיו, יבוא ויחווה שמחה מיוחדת בירושלים. היום מקיימים את החג גם בטיילת שירובר בשכונת ארמון הנציב. לא שמחת בית השואבה היא זו, אך זוהי השמחה המבטאת את הכיסופים לציון, והשמחה כפולה היא כיוון שהיום המתפללים קוראים את התפילות כשהם בציון, ממש בהר ציון.

נספח:

<

p>

ביבליוגרפיה יהדות אתיופיה מסווגת לנושאים

עדכון: 2 בספטמבר 2007

אסף וערך: בלפור חקק

היסטוריה

אבנר, יוסי : ברגר, נטליה וקפלן סטיב (עורכים), ביתא ישראל: סיפורם של יהודי אתיופיה, תל אביב, 95 עמ'. קטלוג תערוכה על קורות יהודי אתיופיה הכוללת חומר חזותי עבור מערכת החינוך.
אדגה, אברהם: הגדה של מסע- סיפור עליית יהודי אתיופיה דרך סודן, הוצאת מרכז ההיגוי לעולי אתיופיה, ירושלים, 2003.
ארליך, חגי (עורך) סלמון הגר וקפלן סטיבן: אתיופיה- נצרות איסלאם יהדות, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב 2003.
ארליך, חגי (עורך וכותב): אתיופיה- קיסרות למהפכה בקרן אפריקה, הוצאת אוניברסיטה פתוחה, תל אביב 1997.
בצלאל, יצחק (עורך): פעמים 22, 152 עמ', גיליון מוקדש ליהודי אתיופיה, הוצאת יד בן צבי ירושלים 1985. בגיליון חומר רקע על בתי הספר של הקהילה באתיופיה, הקשר בין יהודים לנוצרים, הנשיא יצחק בן צבי וזיקתו לקהילה ועוד.
בצלאל, יצחק (עורך): פעמים 58, 160עמ', גיליון מוקדש לתולדות יהודי אתיופיה, הוצאת יד בן צבי ירושלים תשנ"ד 1994. בגיליון מופיע הדו"ח המלא של מסע יוסף הלוי באתיופיה, פועלו של פייטלוביץ, תפילות הקהילה, המרות דת, אילנות יוחסין, בתי ספר ועוד.
וייל, שלוה (עורכת): יהודי אתיופיה באור הזרקורים, הוצאת המכון לחקר הטיפוח בחינוך, האוניברסיטה העברית 119 עמ', ירושלים 1997. חומר רקע על ההיסטוריה, ההלכה והזהות של יהודי אתיופיה וגם על בעיות הקליטה.
ילמה, שמואל: הדרך לירושלים (1980), תל אביב תשנ"ה, 127 עמ'. הספר מתאר לבני הנוער את סיפורו האישי של הכותב שהיה בתחילת שנות השמונים ילד בן 11. יצחקי, פלה: אל ארץ ירושלים, הוצאה לאור תג, תל אביב 1997.
נאור, מרדכי: ספר העליות, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1991.
שומרון, גד: הביאו לי את יהודי אתיופיה, הוצאת הד ארצי, 1998.

עלייה וקליטה

וייל, שלוה (עורכת): יוצאי אתיופיה בוגרי מערכת החינוך בישראל, הוצאת המכון לחקר הטיפוח בחינוך, האוניברסיטה העברית ירושלים 1997.
כהנא, יעל: אחים שחורים, הוצאת עם עובד 1977. 174 עמ'. הספר מתאר את אורחות החיים של היהודים באתיופיה מתוך התבוננות של אנתרופולוגית שחיה איתם שם לפני העלייה ארצה. יש עניין למערכת החינוך כדי לעמת את החיים שם עם השינויים שחלו בחייהם לאחר העלייה.
קמון, עזריאל: הגשר הראשון, עדותם של חניכים יהודיים יוצאי אתיופיה מכפר בתיה 1995-1955, רמת אפעל 1996, 189 עמ'. אוסף עדויות אישיות של ילדים יוצאי אתיופיה על עלייתם ועל קליטתם. ניתן לשלב במערכת החינוך הפעלות ושיחות על עדויות אלה.
שבתאי, מלכה: הכי אחי- מסע הזהות של חיילים עולים מאתיופיה, הוצאת צ'ריקובר, תל אביב 2005.
שבתאי, מלכה: ביד אחת תינוק ובשנייה ספר, הוצאת צ'ריקובר תל אביב, 2003.

תרבות

אדוניה-אדיב ידידיה (עורך): עד עלות השחר- יהודי אתיופיה במדינה ישראל, סוגיות במבט תורני, הוצאת המכון התורני ישיבת אור עציון, גוש עציון תשס"ג 2003
בן עזר, גדי: כמו אור בכד, עלייתם וקליטתם של יהודי אתיופיה, ירושלים תשנ"ב, 317 עמ'. הספר מתאר את המאפיינים הפסיכו-תרבותיים של יהודי אתיופיה ואת תהליך קליטתם בארץ. הוא מתמקד בתחום החינוך הקהילתי בהקשר בין-תרבותי, כדי לסייע למערכת החינוך להכיר בשוני התרבותי של יהודי אתיופיה וכהדגמה יש בו לקט פתגמים של יהודי אתיופיה.
ולדמן, מנחם (הרב): חיי משפחה במסורת יהודי אתיופיה ובמסורת ישראל, ירושלים תשנ"ב, 51 עמ'. תכנית לימודים לחיי משפחה המיועדת לתלמידים עולים מאתיופיה.
ולדמן, מנחם, יהודי אתיופיה, הוצאת ג'וינט ישראל 1985, 78 עמ' (תיאור של אורחות חיים, מנהגים ומסמכים היסטוריים, מתוך אוריינטציה למערכת החינוך).
וסרטייל, אשר (עורך): ילקוט מנהגים, מנהגיהם של שבטי ישראל, הוצאת משרד החינוך מינהל החינוך הדתי, תשנ"ו, 554 עמ'. בקובץ זה נכלל פרק "ממנהגיהם של יהודי אתיופיה", עמ' 155-141.
מסינג, בני (עורך), אמנות ואמנויות של עולי אתיופיה, תל אביב 1990, 13 עמ'. הקטלוג לתערוכה של אמנות אתיופית חושף למערכת החינוך את היצירה האמנותית של עולי אתיופיה.
שבתאי, מלכה: בין רגאיי לראפ, הוצאת צ'ריקובר, תל אביב 2001.

חינוך

אבן טוב ישראלי, אילנה, תנו לי לדבר: כתיבה יצירתית עם נוער יוצא אתיופיה, תל אביב תשנ"ז, 184 עמ' ( 7 עמ' באנגלית ובהם תרגום ההקדמה). הספר כולל יצירות בפרוזה ובשירה של נוער יוצא אתיופיה, הנוגעים בשורשיהם ובהגדרת זהותם ושלבי קליטתם.
אהרונוף, חגית: הערכה מעצבת לתוכנית 'ביתא ישראל': תוכנית לימודים לילדים עולים מאתיופיה, ירושלים תשמ"ט, 197 עמ'. הספר מפרט את תכנית הלימודים המיוחדת לילדי 'ביתא ישראל', מטרותיה, מערך ההערכה וממצאיה.
חקק, בלפור (עורך): הסיגְד, חג חידוש הברית והכיסופים לציון- מפגש עם תרבות היהודים מאתיופיה "ביתא ישראל", ירושלים תשנ"ה 1995, 82 עמ'. חוברת למחנכים החושפת את התלמידים לחג הסיגד ולתרבות יהודי אתיופיה. החוברת כוללת מאמרים, הפעלות, סיפורי עם ופתגמים.
יצחקי, יצחק (עורך): שיח בין דורי (מקראה), הוצאת משרד החינוך והתרבות מינהל החינוך הדתי, התשס"ז, 360 עמ'. הספר מכיל שירים בצירוף עיבודים דידקטיים למורים במערכת החינוך. השירים עוסקים במשפחה בראי השירה, ובין השירים נכללים שיריהן של שתי משוררות מיהדות אתיופיה מלסה אברש ומזל ברהנו.

>

ספרות יפה<

< אדגה, אברהם: המסע אל החלום, הוצאה עצמית 2000.
אדגה, אברהם: עם הפנים קדימה, הוצאת צ'ריקובר תל אביב 2002>

סיפורי עם ופתגמים

אלכסנדר, תמר ועינת, עמלה (עורכות), סיפורי עם מפי יהודי אתיופיה: תרת תרת, תל אביב 1996, 137 עמ'. 80 סיפורי עם מפי יהודי אתיופיה.
בן דור שושנה: סיפורים מפי יהודי אתיופיה, ירושלים תשמ"ו, 84 עמ'. מקראה הכוללת סיפורים בעברית קלה מפי יהודי אתיופיה עבור מערכת החינוך.
בן עזר, גדי: פתגמים כראי התרבות, תפיסת ההתמודדות עם צרות וקשיי חיים בתרבות האתיופית, ירושלים 1986. הפתגמים לוקטו עבור מערכת החינוך כגשר בין תרבויות להצגת הקודים התרבותיים של יהודי אתיופיה. גולדמן, סימה: על קפה ואינג'רה- סיפורים מפי יהודי אתיופיה, הוצאה עצמית, 1997.
ורמברנד, מרדכי (עורך), נוי, דב (עורך מדעי), סיפורי ביתא ישראל, מכון הברמן, 1990. 144 עמ'. הספר כולל סיפורי עם ומותאם למערכת החינוך.
נוי, דב: "סיפורי בעלי חיים של ביתא ישראל", פעמים 33 (1987), עמ' 86-74. השוואה בין סיפורי בעלי חיים של יהודי אתיופיה עם סיפורים של עמי אפריקה, בצירוף נספח ארבעה סיפורים שנרשמו על ידי יעקב פיטלוביץ. הסיפורים מתאימים להפעלה במערכת החינוך.
נוי, דב (עורך), וורמברנד, מרדכי: סיפורי ביתא ישראל: סיפורי ביתא ישראל, שישים סיפורים וסיפור מפי יהודי אתיופיה, לוד תש"ן, 144 עמ'. הסיפורים מתאימים להפעלה בקרב ילדים ונוער, לוקטו בידי יעקב פיטלוביץ. הסיפורים מלווים בהערות הסבר.
רוזן, חיים: פתגמים להבנת טבע האדם ויחסים בין אדם לחברו על פי התפיסה האתיופית, ירושלים 1987. פתגמים באמהרית הרווחים בקרב יהודי אתיופיה כבסיס להבנת קודים תרבותיים של הקהילה.
רחמים, יצחק: הפתגם כגשר לקשר, מאוצר הפתגמים של יהודי אתיופיה, הוצאת החברה למתנ"סים, 119 עמ' ירושלים 1999. הפתגמים מסווגים לנושאים: בין אדם לעצמו, בין אדם לחברו, בין אדם למשפחתו.

ספרים לילדים

אורגד, דורית: שבועת האדרה, תל אביב 1988, 164 עמ'. רומאן לנוער, המתאר את עליית המשפחה מאתיופיה ארצה. הספר נכלל במצעד הספרים של מערכת החינוך ומופץ בכל בתי הספר.
אליאס, אשר: אתיופי בחצר שלי, הוצאת גפן ירושלים 2001.
וולמן, שושי: בגלל אופנוע אדום, תל אביב 1994. סיפור לילדים על ילדים יוצאי אתיופיה.
יאיר, חנה: סוכת שלום, הוצאת דני ספרים, קרית גת 2000.

כהן, חגית: ילד של שוקולד, הוצאת ספרית פועלים, תל אביב 1998.
עקביא, מרים: הרפתקה באוטובוס, הוצאת דביר, 2000.
פויכטוונגר, רבקה וגולן-מרטין, אירית: חלומו של נער אתיופי, ירושלים 1987, 56 עמ'. סיפור לילדים ונוער על עולמו של ילד יוצא אתיופיה.
צור, יגאל: שזיף שחור, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 2000.
שמואל, נעמי: אבא חום, גבעתיים 1991. ספר לילדים על משפחה יוצאת אתיופיה.
שמואל, נעמי: דסטה ואני, פתח תקווה 1994. ספר לילדים על ילדים יוצאי אתיופיה.
שמואל, נעמי: אבא תספר לי עוד, הוצאת האוניברסיטה העברית ירושלים, 2000.
שמואל, נעמי: מי אני ומה שמי, הוצאת בית ספר לחינוך אוניברסיטה עברית, 1998. ספר לילדים המותאם למערכת החינוך.
שמואל, נעמי: איך עושים שלום, הוצאת לילך, ירושלים, 2001.
שמואל, נעמי: אל תספרו לילדים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב 1996.

תגיות:  מאמר   קהילות ישראל   גורל יהודי   



רבקה תפארת חקק      

האתר פותח על-ידי נריעד חקק © כל הזכויות שמורות

..